תלמוד ירושלמי ביצה פרק א הלכה יב

משנה: משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין. אף על פי שאין לצורך המועד. אבל לא סנדל מסומר ולא מנעל שאינו תפור. רבי יהודה אומר אף לא מנעל לבן מפני שצריך אומן. זה הכלל כל שנאותין בו ביום טוב משלחין אותו: הלכה: כיני מתניתה. מפני שהוא צריך ביצת אומן. מתניתה דרבי ליעזר. דתנינן תמן. מנעל על האמום. רבי ליעזר מטהר וחכמים מטמין. דברי הכל היא. שנייא היא הכא. שהוא כמכשיר כלי ביום טוב. תני. אין מפרקין את המנעל מעל האימום ביום טוב. אבל מפרקין את המנעל מן האמום בחולו שלמועד. מהו להעמיד חלב ביום טוב. אם אומר את כן. אף הוא חולב ומעמיד מיום טוב לחול. תנה רבי חלפתא בן שאול. תכשיטין אסור לשלחן. אמר רבי מנא. לא אמרו אלא לשלחן. הא ללובשן מותר. תני. מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק. את הפינקס את הקרקש את המראה לכסות בהן את הכלים. אמר רבי אבון. מתניתה אמרה שאסור ללובשן. דתנינן. כל שניאותין בו ביום טוב משלחין אותו. אם אומר את שמותר ללובשן. יהא מותר לשלחן. מהו הדא דתני. מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק. את הפינקס את הקרקש את המראה לכסות את הכלים. בשיש עליהם תואר כלי. עד כדון בתכשיטין שלזהב. ואפילו תכשיטין שלכסף. אמרין בשם רבי ירמיה. אסור. ואמרין בשם רבי ירמיה. מותר. אמר רבי חזקיה. אנא ידע ראשה וסופא. טליין דקיקין הוון מתרביין בדרתיה דרבי ירמיה. אתא שאל לרבי זעורה. אמר ליה. לא תאסור ולא תישרי.