תלמוד ירושלמי ביצה פרק ב הלכה ו

משנה: שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי. אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת. ואין זוקפין את המנורה ביום טוב. ואין אופין פיתן גריצות אלא רקיקין. אמר רבן גמליאל מימיהן של בית אבא לא היו אופין פיתן גריצות אלא רקיקין. אמרו לו מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקלין על כל ישראל להיות אופין פיתן גריצות וחרי: הלכה: אבא בר רב חונה אמר. [הדא דתימר] בשלא עשה לו עירובי תבשילין. אבל אם עשה לו עירובי תבשילין מותר. מה בין תבשיל ומה בין חמין. תבשיל דרכו לוכל ממנו. חמין אין דרכו לשתות מהן. ואין זוקפין את המנורה ביום טוב. הדא דאת אמר במנורה של פרקים. אבל במנורה שאינה של פרקים לא בדא. כהדא תלמידוי דרבי יוסי הוון יתיבין. נפלת מנרתא קומיהון והוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק. אין אופין פיתן גריצות אלא רקיקין. מתוך שאת מייגעו. אף הוא אינו אופה אלא צורכו. רבי אחא שמע לה מן הדא. ומה חרי האף הגדול הזה. ורבנן שמעין לה מן הדא. והנה שלשה סלי חורי על ראשי.