תלמוד ירושלמי ברכות פרק ב הלכה ז

משנה: רחץ לילה ראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו לימדתנו רבנו שאבל אסור לרחוץ. אמר להן איני כשאר כל בני אדם איסטניס אני. הלכה: מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה רבי נתן. רבי אמי הוה ליה עובדא ושאל לרבי חייא בר בא והורי ליה כל שבעה כרבי נתן. רבי יוסי הוה ליה עובדא ושאל לרבי בא בר כהן לגבי רבי אחא אמר ליה לא כן [אלפן רבי]. רבי אמי הוה ליה עובדא ושאל לריש לקיש והורי ליה כרבי נתן כל שבעה. אמר ליה דילמא תרין עובדין אינון. אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר בא. ואתון אמרין ליה על דריש לקיש. ועוד מן הדא רבי חמא אבוי דרבי אושעיא הוה ליה עובדא שאל לרבנן ואסרון. רבי יוסי בעי איילן רבנן. רבנן דהכא או רבנן דרומיא. אין תימר רבנן דהכא ניחא. אין תימר רבנן דרומיא. רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא. אין תימר רבנן דרומייא אינון שריין ואינון אסרין. דתני מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה מרחיצין ובדרום מרחיצין. אמר רבי יוסי בי רבי אבון מי שהוא מתיר את הרחיצה הזאת עושה אותה באכילה ושתייה. הדא דתימר ברחיצה של תענוג. אבל ברחיצה שאינה של תענוג מותר. כהדא דשמואל בר אבא עלו בו חטטין אתון שיילון לרבי יסא מהו דיסחי. אמר לון דלא יסחי מיית הוא. אין בעי אפילו בתשעה באב. אין בעי אפילו ביום הכיפורים. רבי יוסי ברבי חנינא ראו אותו טובל. אם לקרויו לא ידעין אם להקר גופו שאין רחיצת צונין רחיצה לא ידעין. הורי רבי בא כהין תניא. הורי רבי אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצן במים. תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר יחלוצו. וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור. תני במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא אזל לחד אתר וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון. אמר לון אני איני יודע מנהג מקומכם. אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בדרבי מאיר קומי ציפוראי אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע. חד זמן חמא אבלייא בשובתא ושאל בון. אמרין ליה אהן דאת מתני שבחיה. אמר לון מה עיסקיה. אמרין ליה חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון בעאי אתון מידע מהו חיליה בא להודיעכם שאין אבל בשבת. הדא היא דכתיב ברכת יי היא תעשיר זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה זו אבילות. כמה דתימא נעצב המלך על בנו.