תלמוד ירושלמי גיטין פרק א הלכה ה

משנה: האומר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהן יחזור דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשיחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי ושלא לזון את אשתו אינו רשאי. אמר להן והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו. אמרו לו מפני שהוא קניינו. האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יינתנו לאחר מיתה. תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה. הלכה: האומר תן גט זה לאשתי כול׳. כל אתר את אמר. תן כהולך. והכא את אמר. תן כזכה. כיני מתניתא. זכה גט זה לאשתי. זכה שטר שחרור זה לעבדי. לשם מתניתא אמרה כן. לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו. רבי מאיר אומר. חובה הוא בין לזה בין לזה. ורבנין אמרין. זכות הוא לעבד וחובה היא לאשה. רבי חייה בר בא אמר. רבי יוחנן בעי. הגע עצמך שהיה עבדו שלקצין. הרי חובה הוא לעבד. חברייא אמרי. רבי יוחנן בעי. הגע עצמך שהיתה אשתו שלמוכי שחין. הרי זכות הוא לאשה. לית לך אלא כהדא. אילו המוכר את עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור. והמגרש את אשתו שלא מדעתה שמא מגורשת היא מפני שהיא קניינו. אמר רבי אבין. קניינו הוא אלא שהוא פוסלו מן התרומה. האומר. טבי עבדי עשיתי בן חורין. עושה אני אותו בן חורין. הרי זה בן חורין. זכה. רבי אינייא בשם רבי יוחנן. ובלבד בשטר. יעשה בן חורין. רבי אומר. זכה. וחכמים. לא זכה. תנו שטר שיחרור זה לעבדי. ומת. רבי אומר. לא זכה. וחכמים אומרים. זכה. כופין את היורשין לקיים דברי המת. אמר רבי זעירא. בסתם חלוקין. מה אנן קיימין. אם באומר. שחררו. אף רבי מודה. אם באומר. כתבו ותנו. אף רבנין מודו. אלא כן אנן קיימין. באומר. תנו. רבי אומר. האומר. תנו. כאומר. כתבו ותנו. ורבנין אמרין. האומר. תנו. כאומר. שחררו. האומר. ינתנו כל נכסיו לפלוני. והוא כהן. והיו שם עבדים. אף על פי שאמר. אי איפשי בהן. הרי אילו אוכלין בתרומה. רבן שמעון בן גמליאל אומר. מכיון שאמר. אי איפשי בהן. זכו בהן היורשין. אמר רבי זעירא. בסתם חלוקין. מה אנן קיימין. אם משקיבל עליו משעה ראשונה אף רבן [שמעון בן] גמליאל מודה. אם בשלא קיבל עליו משעה ראשונה אף רבנן מודו. אלא כן אנן קיימין בסתם. רבי אומר. לית בר נש אמר. אי איפשר. אלא מכיון שקיבל עליו. רבן שמעון בן גמליאל אומר. מכיון שאמר. אי איפשר. הוכיח סופו על תחילתו. האומר. תן מנה זה לפלוני שאני חייב לו. הולך מנה זה לפלוני בפקדון שיש לו בידי. אם רצה להחזיר לא יחזיר. וחייב האיש באחריותו עד שיקבל אותו האיש את שלו. אמר רבי אילא. המתנה כחוב. תן מנה זה לפלוני. הולך מנה זה לפלוני. תן זה שטר מתנה לפלוני. הולך שטר זה מתנה לפלוני. אם רצה להחזיר (לא) יחזיר. הלך ומצאו שמת יחזיר למשלח. ואם מת יתן ליורשיו. זכה מנה זה לפלוני. קבל מנה זה לפלוני. זכה שטר זה מתנה לפלוני. קבל שטר זה מתנה לפלוני. אם רצה להחזיר לא יחזיר. הלך ומצאו שמת יתן ליורשיו. ואם לאחר מיתה זכה יחזיר למשלח. שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה. מי שאמר. מנה זה לפלוני. טול מנה זה לפלוני. יהא מנה זה לפלוני בידך. אם רצה להחזיר לא יחזיר. והדין זכה לחבריה לא יכיל חזור ביה. דלמא. רבי דוסתי בירבי ינאי ורבי יוסי בן כיפר נחתון מיגבי לחבריה תמן ואיתאמרת עליהון לשן ביש. אתון בעיי מיפקא מיניה. אמרין לון. כבר זכינן. אמרין לון. אנן בעי תקימינון טבאת. אמרין. שומר חנם אנחנו. אתון לגבי רבי דוסתי בירבי ינאי. אמר לון. ההנו כולה. נסבון לרבי יוסי בן כיפר ופטרוי ואפקון מיניה. כד סלקון להכא אתא לגבי אבוי. אמר ליה. לית את חמי מה עבד לי ברך. אמר ליה. מה עבד לך. אמר ליה. אילו אשוויי עימי לא הוון מפקין מינן כלום. אמר ליה. מה עבדת כן. אמר ליה. ראיתי אותן בית דין שוה וכובעיהן אמה ומדברין מחציים. ויוסה אחי כפות ורצועה עולה ויורדת. ואמרית. שמא דוסתאי אחר יש לאבא. אמר רבי חגיי. הדא דתימר בהוא דלא יכיל מיקמה טבאות. ברם ההוא דיכיל מיקמה טבאות מיפק לון מן הדא ויטלון לדין. דין דמחל שטר לחבריה. רבי חנניה ורבי מנא. חד אמר. מחל. וחרנה אמר. לא מחל עד דמסר ליה שטרא. תן מנה זה לפלוני. ומת. אם רצו היורשין לעכב אינן יכולין. אין צריך לומר באומר. זכה לו. כאומר. התקבל לי. הן. אמר רבא בר ממל. בשכיב מרע היא מתניתא. אם בשכיב מרע בהדא אין צריך לומר. זכה לו. התקבל לו. אמר רבי מנא. קיימתיה מדאמר רבי בא בר רב הונא בשם רב. עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן. והוא שמת מאותו חולי. הא אם הבריא לא. אין צריך לומר באומר. זכה לו. התקבל לו. תנו מנה לאיש פלוני. ומת. יתנו לאחר מיתה. רבי אבין בשם רבי בא בר ממל. בשכיב מרע היא מתניתא.