תלמוד ירושלמי דמאי פרק ב הלכה ד

משנה: הנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה. החנוונין אינן רשאין למכור את הדמאי. וכל המשופעין במידה גסה רשאין למכור את הדמאי. ואלו הן המשופעין במידה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה. הלכה: תמן תנינן הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר. הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אומר הנחתום מפריש. רבי יונה אמר איתפלגון רבי לעזר ורבי יוחנן. חד אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה. וחרנה אמר כאן במידה דקה וכאן במידה גסה. ולא ידעין מאן דאמר דא ומאן דאמר דא. [מן] מה דאמר רבי יוחנן מפני הטהרות. הוי רבי לעזר הוא דאמר כאן במידה דקה וכאן במידה גסה. וקשיא על דרבי יוחנן אם בעושה בטהרה יפריש על הכל. בדין היה שלא יפריש כלום שאין מוסרין ודאי לעם הארץ. וקשיא על דרבי לעזר אם במידה דקה יפריש על הכל. החנווני אין רשאין למכור דמאי. חברייא בשם רבי לעזר דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. התיב רבי יוסי והא מתניתא פליגא אילו הן המשופעין במידה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה. הוי אית חורנין. אמר רבי יוסי לא על הדא רבי אלעזר אמר הדא מילתא אלא על הדא. דתני במה דברים אמורים בזמן שהיה מוכר בחנותו או על פתח חנותו. אבל אם היה מוכר בפלטר או בחנותו שהיא סמוכה לפלטר מעשר על הכל עליה. חברייא בשם רבי לעזר דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. היידן רבי מאיר ההיא דתנינן לבתרה. רבי מאיר אומר את שדרכו למדד בגסה ומדדו בדקה טפילה דקה לגסה. תני רבי חייא כן את שדרכו להימדד בגסה ומדדו בדקה טפילה דקה לגסה. וכן פלטר מידה דקה וחנות מידה גסה טפילה היא הגסה לדקה. חברייא בשם רבי יוחנן מפני התינוקות דלא ייכלון טבל. רבי לא בשם רבי יוחנן מידה דקה הואיל והמוכר משתכר המוכר מפריש. מידה גסה הואיל והלוקח משתכר הלוקח מפריש. מתניתין מסייע לדין ומתניתין מסייע לדין. מתניתין מסייע לחברייא רבי נחמיה אמר את שהוא טפל לדקה כדקה ואת שהוא טפל לגסה כגסה. מתניתין מסייע לרבי לא תני רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אמר מדד לו בדקה חייב אפילו לא מדד לו אלא סאה ורובע צריך לעשר את אותו הרובע. אמר רבי זעירא חשבון שכר ביניהן. מדד לו סאה לעניין רבעין הואיל והמוכר משתכר המוכר מפריש. מכר לו רבעים לעניין סאה הואיל והלוקח משתכר הלוקח מפריש.