תלמוד ירושלמי דמאי פרק ב הלכה ה

משנה: רבי מאיר אומר את שדרכו למדד בדקה ומדדו בגסה טפילה גסה לדקה בגסה ומדדו בדקה טפילה דקה לגסה. אי זו היא מידה גסה ביבש שלשת קבין ובלח דינר. רבי יוסי אומר סלי תאינים וסלי ענבים וקופות של ירק כל זמן שהוא מוכרן אכסרא פטור. הלכה: על דעתיה דהדין תניא נתנו שיעור ליבש לא נתנו שיעור ללח. נתנו דמים ללח ולא נתנו דמים ליבש. תני רבי חייא הין מידה גסה מן ההין ולמטן מידה דקה. נימן מידה דקה מנימן ולמעלן מידה גסה. על דעתיה דהדין תנייא נתנו שיעור ללח ולא נתנו שיעור ליבש נתנו דמים ליבש ולא נתנו דמים ללח. רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק תניי בית דין הוא שתהא תרומת מעשר של מוכר ומעשר שני משל לוקח. מה נן קיימין אם במידה דקה הואיל והמוכר משתכר המוכר מפריש. אם במדה גסה הואיל והלוקח משתכר הלוקח מפריש. אמר רבי בון בר חייא תיפתר באומר לו מכניסו. אמר רבי יוסי אפילו תימר שלא מהכניסו באומר בדעתו ניתקין אף על פי כן אמרו לו תניי בית דין הוא שתהא תרומת מעשר משל מוכר ומעשר שני משל לוקח. רבי לעזר בשם רבי הושעיה תניי בית דין הוא החלב משל טבח וגיד הנשה משל לוקח. הנהיג רבי אבהו בקיסרין שיהו שניהן משל לוקח. בגין דיהוון מרבין טבאות.