תלמוד ירושלמי הוריות פרק ב הלכה ב
משנה: הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו. הורה עם הציבור ועשה עם הציבור מתכפר לו עם הציבור. שאין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת. וכן המשיח. ולא בעבודה זרה עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת: הלכה: הורה בפני עצמו כול׳. הורו בית דין והורה אחריהן והחליף. פשיטא נעשית אצלו כעקירת גוף. אלא הורה הוא תחילה והורו בית דין אחריהן והחליפו. אפילו כן נעשית אצלו כעקירת גוף. או מאחר שהורה הוא תחילה ונדחה הורייתו בהורייתן ואינה נעשית אצלו כעקירת גוף. הורו בית דין והורה אחריהן. פשיטא אכל בהוריית בית דין פטור. אבל משחזרו בהן בית דין חייב. אמר רבי יוסי. ולא מתניתא היא. הורה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו. מפני שהורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו. אבל אם הורה עם הציבור ועשה עם הציבור מתכפר לו עם הציבור. מפני שהורה עם הציבור ועשה עם הציבור. אבל הורה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו.
