תלמוד ירושלמי הוריות פרק ב הלכה ג

משנה: אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה וכן המשיח. ולא בעבודה זרה אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה. הלכה: אין חייבין אלא על העלם דבר כול׳. רבי זעירא בשם רב ירמיה. מתניתא דרבי מאיר או דייק רבי מאיר. אמר רבי יוסי. רבי מאיר דו אמר. חובת בית דין היא. אמר רבי מנא כרבי מאיר. תני תמן. הורו בית דין ועשו קהל. מת אחד מבית דין פטורין. מת אחד מן הציבור חייבין. אמר להן רבי מאיר. אם לאחרים הוא פוטר לא כל שכן על עצמו. אמרו לו. יפטור לאחרים שיש להן במה לתלות. ואל יפטור לעצמו שאין לו במה לתלות. רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא. מה כרבי. אין. משיח בשיגגת מעשה הוא. ואין כרבנן. בהעלם דבר הוא. אמר רבי הונא. על רבנן נצרכה. שלא תאמר. משיח ועבודה זרה. רבי אמר. בשגגת מעשה. ורבנן אמרין. בהעלם דבר. אמר מה לקל מה בגין דלא תנינן משיח. והא קדמיתא לא תנינן משיח ומשיח בכלל. וכא אף על גב דלא תנינן משיח משיח בכלל.