תלמוד ירושלמי חגיגה פרק א הלכה ח

משנה: היתר נדרים פורחים באויר ואין להן על מה שייסמכו. הילכות שבת חגיגות ומעילות כהררים תלוים בסערה. מקרא ממועט והלכות מרובות. הדינים והעבודות הטהרות והטומאות והעריות יש להן על מה שייסמכו. והן הן גופי תורה: הלכה: תני. רבי ליעזר אומר. יש להן על מה שייסמכו. נשבעתי ואקיימה. פעמים שאינו מקיים. רבי יהושע אומר. יש להן על מה שייסמכו. אשר נשבעתי באפי. באפי נשבעתי. חוזר אני בי. תמן תנינן. ארבעה נדרים התירו חכמים. וכל הנדרים לא חכמים הם שהן מתירין. כתוב וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל. תלה הפרשה בראשי המטות שיהו מתירין להן את נדריהן. רב יהודה בשם שמואל. כתוב לא יחל דברו. הוא אינו מוחל דברו. אחר הוא שעושה דברו חולין. ואי זה זה. זה חכם שהוא מתיר לו את נדרו. רבי זעורה רב יהודה ירמיה בר אבא בשם שמואל. שלשה שהן יודעין לפתח מתירין כזקן. סברין מימר. במקום שאין זקן. רבנן דקיסרין אמרין. אפילו במקום שיש זקן. אמרון קומי רבי יסא. רב חונה ראשי מטות. אמר ליה. אין לית רב חונה ראשי מטות מאן אינון ראשי מטות. רב חונה ראש לראשי המטות. מהו למנות זקינים לדברים יחידים. נישמעינה מן הדא. רב מניתיה רבי להתיר נדרים ולראות כתמים. מן דדמך בעא גבי בריה מומי בכורות. אמר לו. איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא. אמר רבי יוסי בירבי בון. כולא יהב ליה. לדין יחידי ולהתיר נדרים ולראות כתמים ולראות מומין שבגלוי. מן דדמך בעא גבי בריה מומין שבסתר. אמר ליה. איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא. אף על גו דת אמר. ממנין זקינים לדברים יחידים. והוא שיהא ראוי לכל הדברים. כהדא רבי יהושע בן לוי מני לכל תלמידוי. והוה מצטער על חד דהוה (נכי) [בכי] בעיינוי ולא הוה יכיל ממנייתיה. וימנייה לדברים יחידים. הדא אמרה. הראוי [לכל הדברים ראוי] לדבר אחד. [ושאינו] ראוי לכל הדברים אפילו לדבר אחד אינו ראוי. מהו למנות זקינים לימים. נישמעינה מן הדא. רבי חייה בר אבא אתא לגבי רבי לעזר. אמר ליה. פייס לי לרבי יודן נשייא די כתוב לי חדא איגרא דאיקר. ניפוק לפרנסתי לארעא ברייתא. פייסיה וכתב ליה. הרי שילחנו אליכם אדם גדול. שלוחינו וכיוצא בנו עד שהוא מגיע אצלינו. רבי חזקיה רבי דוסתי רבי אבא בר זמינא. ומטו בה משמיה דרבי דוסתי סבא. הכין כתב ליה. הרי שילחנו לכם אדם גדול. ומה הוא גדולתו. שאינו בוש לומר. לא שמעתי. מהו להתיר בפלניס. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. מתירין בפלניס. רבי התיר בפלניס. רבי יהושע בן לוי מתיר בפלניס. רבי חונה בשם רבי ירמיה. במקום שאין טלית. אמר רבי יוסי בירבי בון. לנדרים קלין. הילכות שבת. רבי יונה אמר רבי חמא בר עוקבה מקשי. והלא אין כתוב אלא אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור. ואת למד ממנו כמה הלכות. רבי זעורה בשם רבי יוחנן. אם באת הלכה תחת ידיך ואין את יודע מה טיבה אל תפליגינה לדבר אחר. שהרי כמה הלכות נאמרו למשה מסיני וכולהן משוקעות במשנה. אמר רבי אבון. ויאות. הרי שני מיני חיטים. אילולא שבא נחום ופירשה לנו יודעין היינו. רבי זעורה בשם רבי לעזר. אכתוב לו רובי תורתי. וכי רובה שלתורה נכתבה. אלא מרובין הדברים הנדרשין מן הכתב מן הדברים הנדרשין מן הפה. וכיני. אלא חביבין הדברים הסמוכין לכתב מן הדברים הסמוכין לפה. אמר רבי יודה בר פזי. אכתוב לו רובי תורתי. אילו התוכחות. אפילו כן לא כמו זר נחשבו. אמר רבי אבון. אילו כתבתי לך רובי תורתי לא כמו זר נחשבו. מה בינן לאומות. אילו מוציאין ספריהן ואילו מוציאין ספריהן. אילו מוציאין דפתריהן ואילו מוציאין דפתריהן. רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן. נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים בכתב ואין אנו יודעין (אילו) [איזו] מהן חביבין. אלא מן מה דכתיב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. הדא אמרה. אותן שבפה חביבין. רבי יוחנן ורבי יודן בירבי שמעון. חד אמר. אם שימרת מה שבפה ושימרת מה שבכתב אני כורת אתך ברית. ואם לאו איני כורת אתך ברית. וחורנה אמר. אם שימרת מה שבפה ושימרת מה שבכתב את מקבל שכר. ואם לאו אין את מקבל שכר. אמר רבי יהושע בן לוי. עליהם ועליהם כל ככל דברים הדברים. מקרא ומשנה תלמוד הלכות ואגדות. אפילו מה שתלמיד וותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני. מה טעם. יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא. חבירו משיבו ואומר לו. כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו. רבי זעורה בשם שמואל. אין מורין לא מן ההלכות ולא מן האגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד. והא תנא רבי חלפתא בן שאול. היא שני מיני חיטין היא שני מיני שעורין. אמר רבי זעורה. כך היתה הלכה בידם ושכיחוה. היא שני מיני חיטין היא שני מיני שעורין. והא תנינן. המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישין לגורן. אית לך מימר. שוק וגורן. כך היתה הלכה בידם ושכיחוה. רבי חנניה בשם שמואל. אין למידין מן ההורייה. הכל מודין שאין למידין מן המעשה. אמר ליה רבי מנא. הדא דת אמר בהוא דלא סבר. ברם בהוא דסבר עביד. אמר ליה. בין דסבר בין דלא סבר בהוא דפליג. ברם בהוא דלא פליג בין סבר בין לא סבר עבד. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. כל האסורין שריבה עליהן. שוגג מותר מזיד אסור. ולא מתניתה היא. אם שוגג מותר. אם מזיד אסור. מתניתה בתרומה דרובה. אתא מימור לך. ואפילו בשאר כל הדברים. רבי אחא בשם רבי יונתן. כשם שמצוה לומר על דבר שהוא נעשה כך מצוה שלא לומר על דבר שאינו נעשה. אמר רבי לעזר. כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור. רבי אבא בר יעקב בשם רבי יוחנן. אם באת הלכה תחת ידיך ואין את יודע אם לתלות אם לשרוף. לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלייה. שאין לך חביב בתורה מפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין והן בשריפה. רבי יוסי בעי. ולמידין דבר שאין מצותו לכאן מדבר שמצותו לכאן.