תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ב הלכה א

משנה: אין דורשין בעריות בשלשה. ולא במעשה בראשית בשנים. ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו. כל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלן ומה למטן מה לפנים ומה לאחור. כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאילו שלא בא לעולם: הלכה: אין דורשין בעריות בשלשה כול׳. רבי בא בשם רב יהודה. דרבי עקיבה היא. ברם כרבי ישמעאל. דרבי ישמעאל תני אזהרות לעובדה. מן דרבי אמי יתיב מתני. אזהרה לשוכב אזהרה לנשכב. הדא אמרה. הלכה כרבי ישמעאל. ולא במעשה בראשית בשנים. רבי בא בשם רב יהודה. דרבי עקיבה היא. ברם כרבי ישמעאל דורשין לעובדה. מן מה דרבי יודה בר פזי יתיב דרש. כתחילה היה העולם מים במים. הדא אמרה. הלכה כרבי ישמעאל. דרש רבי יודה בר פזי. בתחילה היה העולם מים במים. מה טעם. ורוח אלהים מרחפת על פני המים. חזר ועשאו שלג. משליך קרחו כפיתים. חזר ועשאו ארץ. כי לשלג יאמר הוה ארץ. והארץ עומדת על מים. לרוקע הארץ על המים. והמים עומדים על הרים. על הרים יעמדו מים. וההרים עומדין על רוח. כי הנה יוצר הרים ובורא רוח. והרוח תלויה בסערה. רוח סערה עושה דברו. וסערה עשאה הקדוש ברוך הוא כמין קמיע ותלייה בזרועו שנאמר ומתחת זרועות עולם. כי הנה יוצר הרים וגו׳. זה אחד מששה מקריות שהיה רבי קורא אותן ובוכה. בקשו את יי כל ענוי הארץ וגו׳. שנאו רע ואהבו טוב וגו׳. יתן בעפר פיהו וגו׳. כי את כל המעשה וגו׳. ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני וגו׳. אמר לו. לא היה לך להרגיז את בוראך אלא בי. עשיתני עבודה זרה שלך. אין את יודע. כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד. ולא עוד אלא שהייתי סבור שהוא יום הדין ונתייראתי. והרי דברים קל וחומר. מה אם שמואל רבן שלנביאים. שכתוב בו וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע וגו׳. נתיירא מיום הדין. אנו על אחת כמה וכמה. והדין כי הנה יוצר הרים ובורא רוח וגו׳. אפילו דברים שאין בהן חט נכתבין לאדם על פינקסו. ומי מגיד לאדם. הבל היוצא מפיו. רבי חגיי בשם רבי יעבץ. יוצר הרים ובורא רוח. רבי חגיי בשם רבי יעבץ. אילין ציפאריי. תוהו חושך ואפילה. רבי יודה בר פזי בשם רבי יוסי בירבי יודה. אדריינוס שאל לעקילס הגר. קושטין אתון אמרין דהין עלמא קיים על רוחא. אמר ליה. אין. אמר ליה. מן הן את מודע לי. אמר ליה. אייתי לי הוגנין. אייתי ליה הוגנין. אטעונונון טעוניהון. אקימון וארבעון. נסתון וחנקון. אמר ליה. הא לך. אקימון. אמר ליה. מן דחנקתון. אמר ליה. כלום חסרתנון. לא רוחא היא דנפקת מינהון. ולא במרכבה ביחיד. עוד היא כרבי עקיבה. דברי הכל היא. כדי שיהא אדם יודע לחוס על כבוד קונו. לא כן אמר רב. אין אדם רשאי לומר דבר (בנגע צרעת) [כנגד רבו] אלא אם כן ראה או שימש. כיצד הוא עושה. כתחילה רבו פותח לו ראשי פסוקים ומסכים. רבי חייה בשם רבי יוחנן. תלמיד וותיק היה לו לרבי ודרש פרק אחד במעשה המרכבה. ולא הסכימה דעתו שלרבי. ולקה בשחין. התורה הזו דומה לשני שבילים. אחד שלאור ואחד שלשלג. היטה בזה מת באור. היטה בזו מת בשלג. מה יעשה. יהלך באמצע. מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה מהלך על הדרך רוכב על החמור. ורבי אלעזר בן ערך מהלך אחריו. אמר לו. רבי. השניני פרק אחד במעשה המרכבה. אמר לו. ולא כך שנו חכמים. ולא במרכבה. אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. אמר לו. רבי. תרשיני לומר לפניך אני. אמר לו. אמור. כיון שפתח רבי לעזר בן ערך במעשה המרכבה ירד לו רבן יוחנן בן זכיי מן החמור. אמר. אינו בדין שאהא שומע כבוד קוני ואני רכוב על החמור. הלכו וישבו להן תחת אילן אחד. וירדה אש מן השמים והקיפה אותם. והיו מלאכי השרת מקפצין לפניהן כבני חופה שמיחין לפני חתן. נענה מלאך אחד מתוך האש ואמר. כדבריך אלעזר בן ערך כן הוא מעשה המרכבה. מיד פתחו כל האילונות (מהן) [פיהן] ואמרו שירה. אז ירננו עצי היער. כיון שגמר רבי לעזר בן ערך במעשה המרכבה עמד רבן יוחנן בן זכיי ונשקו על ראשו ואמר. ברוך יי אלהי אברהם יצחק ויעקב שנתן לאברהם אבינו בן חכם יודע לדרוש בכבוד אבינו שבשמים. יש לך נאה לדרוש ואינו נאה מקיים. נאה מקיים ואינו נאה דורש. אלעזר בן ערך נאה דורש ונאה מקיים. אשריך אברהם אבינו. שיצא מחלציך אלעזר בן ערך. וכיון ששמעו רבי יוסף הכהן ורבי שמעון בן נתנאל אף הם פתחו במעשה המרכבה. אמרו. יום אחד בתקופת תמוז היה. ורעשה הארץ ונראתה הקשת בענן. ויצאה בת קול ואמרה להן. הרי המקום פנוי לכם והטריקלין מוצע לכם. אתם ותלמידיכם מזומנין לכת שלישית. ואתיא כמאן דאמר שובע שמחות את פניך. שבע כיתות שלצדיקים לעתיד לבוא. שוב מעשה בירבי יהושע שהיה מהלך בדרך. ובן זומא בא כנגדו. שאל בשלומו ולא השיבו. אמר לו. מאיין ולאיין בן זומא. אמר לו. מסתכל הייתי במעשה בראשית. ואין בין מים העליונים למים התחתונים אלא (אחד) [כמלא] פותח טפח. נאמר כאן ריחוף. ונאמר להלן כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף. מה ריחוף שנאמר להלן נוגע ואינו נוגע. אף ריחוף שנאמר כאן נוגע ואינו נוגע. אמר רבי יהושע לתלמידיו. הרי בן זומא מבחוץ. ולא היו ימים קלים עד שנפטר בן זומא. רבי יודה בר פזי בשם רבי יוסי בירבי יודה. שלשה הרצו תורתן לפני רבן. רבי יהושע לפני רבן יוחנן בן זכיי. רבי עקיבה לפני רבי יהושע. חנניה בן חכיניי לפני רבי עקיבה. מיכן והילך אין דעתן נקייה. ארבעה נכנסו לפרדס. אחד הציץ ומת. אחד הציץ ונפגע. אחד הציץ וקיצץ בנטיעות. אחד נכנס בשלום ויצא בשלום. בן עזאי הציץ ונפגע. עליו הכתוב אומר דבש מצאת אכול דייך. בן זומא הציץ ומת. עליו הכתוב אומר יקר בעיני יי המותה לחסידיו. אחר הציץ וקיצץ בנטיעות. מני אחר. אלישע בן אבויה. שהיה הורג רבי תורה. אמרין. כל תלמיד דהוה חמי ליה משבח באוריתא הוה קטיל ליה. ולא עוד אלא דהוה עליל לבית וועדא והוה חמי טלייא קומי ספרא. והוה אמר. מה אילין יתבין עבדין הכא. אומנותיה דהן בנאי. אומנותיה דהן נגר. אומנותיה דהן צייד. אומנותיה דהן חייט. וכיון דהוון שמעין כן הוון שבקין ליה ואזלין לון. עליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו׳. שחיבל מעשה ידיו שלאותו האיש. אוף בשעת שומדא הוון מטענין לון מטולין. והוון מתכוונין מיטעון תרי חד מטול. משם שנים שעשו מלאכה אחת. אמר. אטעוננון יחידאין. אזלון ואטעונינון יחידיין. והוון מתכוונין מיפרוק בכרמלית. שלא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. אמר. אטעונינון צלוחיין. אזלון ואטעונינון צלוחיין. רבי עקיבה נכנס בשלום ויצא בשלום. עליו הכתוב אומר משכיני אחריך נרוצה וגו׳. רבי מאיר הוה יתיב דרש בבית מדרשא דטיבריה. עבר אלישע רביה רכיב על סוסייא ביום שובתא. אתון ואמרון ליה. הא רבך לבר. פסק ליה מן דרשה ונפק לגביה. אמר ליה. מה הויתה דרש יומא דין. אמר ליה. ויי ברך את אחרית וגו׳. אמר ליה. ומה פתחת ביה. אמר ליה. ויוסף יי את כל אשר לאיוב למשנה. שכפל לו את כל ממונו. אמר. ווי דמובדין ולא משכחין. עקיבה רבך לא הוה דרש כן. אלא ויי ברך את אחרית איוב מראשיתו. בזכות מצות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו. אמר ליה. ומה הויתה דריש תובן. אמר ליה. טוב אחרית דבר מראשיתו. אמר ליה. ומה פתחת ביה. אמר ליה. לאדם שהוליד בנים בנערותו ומתו. ובזקנותו ונתקיימו. הוי טוב אחרית דבר מראשיתו. לאדם שעשה סחורה בילדותו והפסיד. ובזקנותו ונשתכר. הוי טוב אחרית דבר מראשיתו. לאדם שלמד תורה בנערותו ושכחה. ובזקנותו וקיימה. הוי טוב אחרית דבר מראשיתו. אמר. ווי דמובדין ולא משכחין. עקיבה רבך לא הוה דרש כן. אלא טוב אחרית דבר מראשיתו. בזמן שהוא טוב מראשיתו. ובי היה המעשה. אבויה אבא מגדולי ירושלם היה. ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלם והושיבן בבית אחד. ולרבי אליעזר ולרבי יהושע בבית אחד. מן דאכלון ושתון שרון מטפחין ומרקדין. אמר רבי ליעזר לרבי יהושע. עד דאינון עסיקין בדידון נעסוק אנן בדידן. וישבו ונתעסקו בדברי תורה. מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים. וירדה אש מן השמים והקיפה אותם. אמר להן אבויה. רבותיי. מה באתם לשרוף את ביתי עלי. אמרו לו. חס ושלום. אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה. מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים. והיו הדברים שמיחים כנתינתן מסיני. והיתה האש מלחכת אותן כלחיכתן מסיני. ועיקר נתינתן מסיני לא ניתנו באש. וההר בוער באש עד לב השמים. אמר להן אבויה אבא. רבותיי. אם כך היא כוחה שלתורה. אם נתקיים לי הבן הזה לתורה אני מפרישו. לפי שלא היתה כוונתו לשם שמים לפיכך לא נתקיימו באותו האיש. אמר ליה. ומה הויתה דרש תובן. אמר ליה. לא יערכנה זהב וזכוכית. אמר ליה. ומה פתחת ביה. אמר ליה. דברי תורה קשין לקנות ככלי זהב ונוחין לאבד ככלי זכוכית. ומה כלי זהב וכלי זכוכית אם נשתברו יכול הוא לחזור ולעשותן כלים כמו שהיו. אף תלמיד חכם ששכח תלמודו יכול הוא לחזור וללמדו כתחילה. אמר ליה. דייך מאיר. עד כאן תחום שבת. אמר ליה. מן הן את ידע. אמר ליה. מן טלפי דסוסיי דהוינא מני והולך אלפיים אמה. אמר ליה. וכל הדא חכמתא אית בך ולית את חזר בך. אמר ליה. לית אנא יכיל. אמר ליה. למה. אמר ליה. שפעם אחת הייתי עובר לפני בית קודש הקדשים רכוב על סוסי ביום הכיפורים שחל להיות בשבת ושמעתי בת קול יוצאת מבית קודש הקדשים ואומרת. שובו בנים שובבים. חוץ מאלישע בן אבויה. שידע כוחי ומרד בי. וכל דא מן הן אתת ליה. אלא פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גיניסר. וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבנים. וירד משם בשלום. למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל. ונטל את הבנים ושילח את האם. וירד משם והכישו נחש ומת. אמר. כתוב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים. איכן היא טובתו שלזה. איכן היא אריכות ימיו שלזה. ולא היה ידע שדרשה רבי יעקב לפנים ממנו. למען ייטב לך. לעולם הבא שכולו טוב. והארכת ימים. לעתיד שכולו ארוך. ויש אומרים. על ידי שראה לשונו שלרבי יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם. אמר. זו תורה וזו שכרה. זה הוא הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקנן. זהו הלשון שהיה יגיע בתורה כל ימיו. [זו תורה וזו שכרה.] דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים. ויש אומרים. אמו כשהיתה מעוברת בו היתה עוברת על בתי עבודה זרה והריחה מאותו המין. והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה שלחכינה. לאחר ימים חלה אלישע. אתון ואמרון לרבי מאיר. הא רבך באיש. אזל בעי מבקרתיה. ואשכחיה באיש. אמר ליה. לית את חזר בך. אמר ליה. ואין חזרין מתקבלין. אמר ליה. ולא כן כתיב. תשב אנוש עד דכא. עד דיכדוכה שלנפש מקבלין. באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת. והיה רבי מאר שמח בליבו ואומר. דומה שמתוך תשובה נפטר רבי. מן דקברוניה ירדה האש מן השמים ושרפה את קברו. אתון ואמרון לרבי מאיר. הא קיבריה דרבך אייקד. נפק בעי מבקרתיה. ואשכחיה אייקד. מה עבד. נסב גולתיה ופרסיה עלוי. אמר. ליני הלילה וגו׳. ליני בעולם הזה שדומה ללילה. והיה בבוקר. זה העולם הבא שכולו בוקר. אם יגאלך טוב יגאל. זה הקדוש ברוך הוא שהוא טוב. דכתיב ביה טוב יי לכל ורחמיו על כל מעשיו. ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי יי. ואיטפיית. אמרון לרבי מאיר. אין אמרון לך בההוא עלמא. למאן את בעי למבקרה. לאבוך או לרבך. אמר לון. אנא מיקרב לרבי קדמיי ובתר כן לאבא. אמרין ליה. ושמעין לך. אמר לון. ולא כן תנינן. מצילין תיק הספר עם הספר, תיק תפילין עם התפילין. מצילין לאלישע אחר בזכות תורתו. לאחר ימים הלכו בנותיו ליטול צדקה מרבי. גזר רבי ואמר. אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו. אמרו לו. רבי. אל תבט במעשיו. הבט בתורתו. באותה השעה בכה רבי וגזר עליהן שיתפרנסו. אמר. מה אם זה שיגע בתורה שלא לשום שמים ראו מה העמיד. מי שהוא יגע בתורה לשמה על אחת כמה וכמה. רבי לעזר בשם בר סירה. פליאה ממך מה תדע. עמוקה משאול מה תחקור. במה שהורשיתה התבונן. אין לך עסק בנסתרות. רב אמר תאלמנה שפתי שקר. יתחרשן יתפרכן ישתתקן. יתחרשן. כמה דת אמר ויאמר יי אליו מי שם פה וגו׳. יתפרכן. כמה דת אמר והנה אנחנו מאלמים אלומים. ישתתקן. כשמועו. הדוברות על צדיק עתק. הדוברות על צדיקו שלעולם דברים שהעתיק מבריותיו. בגאוה ובוז. זה שהוא מתגאה לומר. אני דורש במעשה בראשית. סבור שהוא כמגאה. ואינו אלא כמבזה. אמר רבי יוסי בן חנינה. המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא. המתכבד בכבוד חי העולמים לא כל שכן. מה כתיב בתריה. מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. אל יהי לו במה רב טובך. אמר רבי לוי. כתוב כבוד אלהים הסתר דבר וגו׳. כבד אלהים הסתר דבר עד שלא נברא העולם. כבוד מלכים חקור דבר. משנברא העולם. אמר רבי לוי. כתוב הזאת ידעת מני עד. אבל את מני שים אדם עלי ארץ. רבי יונה [בשם] רבי בא. כתוב כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך. יכול קודם למעשה בראשית. תלמוד לומר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ. יכול משישי ואילך. תלמוד לומר ראשונים. אחר שריבה הכתוכ מיעט. הרי אנו למידין משישי. מה שישי מיוחד שהוא מששת ימי בראשית. אף את לא תהא מביא לי אלא את שהוא כיוצא בשישי. יכול לידע מה למעלה מן השמים ומה למטה מן התהום. תלמוד לומר ולמקצה השמים ועד קצה השמים. אלא עד שלא נברא העולם את דורש וליבך מסכים. משנברא העולם את הולך וקולך הולך מסוף העולם ועד סופו. תני בר קפרא. ולמן היום. אתיא דרבי יודה בר פזי כהדא דבר קפרא. ומה דתני רבי חייה כהדא דרבי בא. רבי יונה בשם רבי לוי. בבי״ת נברא העולם. מה בי״ת סתום מכל צדדיו ופתוח מצד אחד. כך אין לך רשות לדרוש מה למעלן ומה למטן מה לפנים ומה לאחור. אלא מיום שנברא העולם ולבא. אומרים לבי״ת. מי בראך. והוא מראה להן בנקודה ואומר. זה שלמעלן. ומה שמו. והוא מראה להן בנקודה שלאחריו ואומר יי שמו. אדון שמו. דבר אחר. ולמה בבי״ת. שהוא בלשון ברכה. ולא באלף. שהוא לשון ארירה. אמר הקדוש ברוך הוא. איני בורא את עולמי אלא בבי״ת. שלא יהו כל באי העולם אומרין. היאך העולם יכול לעמוד. ונברא בלשון ארירה. אלא הריני בורא אותו בבי״ת בלשון ברכה. ואולי יעמוד. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. בשתי אותיות נבראו שתי עולמות. העולם הזה והעולם הבא. [אחד בה״א ואחד ביו״ד.] מה טעם. כי ביה יי צור עולמים. ואין אנו יודעין אי זה נברא בה״א ואי זה מהם נברא ביו״ד. אלא מן מה דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. בה״א בראם. הוי העולם הזה נברא בה״א. והעולם הבא נברא ביו״ד. מה ה״ה (חסר) [פתוח] מלמטן. רמז לכל באי עולם שהן יורדין לשאול. מה ה״א יש לו נקודה מלמעלן. משעה שהן יורדין הן עולין. מה ה״א פתוח מכל צד. כך פותח פתח לכל בעלי תשובה. מה יו״ד כפוף כך יהיו כל באי העולם כפופין. ונהפכו כל פנים לירקון. כיון שראה דוד כן התחיל לקלס בשתי אותיות. הללו יה הללו עבדי יי הללו את שם יי. רבי יודן נשייא שאל לרבי שמואל בר נחמן. מהו דין דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו. אמר ליה. אין לך כל מקום ומקום שאינו ממונה על ביה שלו. ומי ממונה על ביאה שבכולם. הקדוש ברוך הוא. ביה שמו. בי יה שמו. אמר ליה רבי לעזר. רבך לא הוה דרש כן. אלא למלך שבנה פלטין במקום ביבים במקום אשפות במקום סריות. מי שהוא בא ואומר. הפלטין הזו במקום ביבין הוא. במקום אשפות הוא. במקום סריות הוא. אינו פוגם. כך מי שהוא אומר. כתחילה היה העולם מים במים. הרי זה פוגם. לפרדיסו שלמלך ועלייה בנויה על גביו. עליו להציץ. אבל לא ליגע. בית שמי אומרים. שמים נבראו תחילה ואחרכך הארץ. ובית הלל אומרים. הארץ נבראת תחילה ואחרכך השמים. אילו מביאין טעם לדבריהן ואילו מביאין טעם לדבריהן. מה טעמון דבית שמי. בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. למלך שעשה כסא. משעשאו עשה אפיפודין שלו. השמים כסאי והארץ הדום רגלי. מה טעמון דבית הלל. ביום עשות יי אלהים ארץ ושמים. למלך שעשה פלטין. משבנה את התחתונים עשה את העליונים. אף ידי יסדה ארץ וימיני טיפחה שמים. אמר רבי יודה בר פזי. ודא מסייעה לבית הלל. לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים. אמר רבי חנינה. ממקום שבית שמי מביאין טעם לדבריהן משם בית הלל מסלקין לון. מה טעמון דבית שמי. בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. משם בית הלל מסלקין לון. והארץ היתה. כבר היתה. רבי יוחנן בשם חכמים. אם לבירייה שמים קדמו. ואם לשכלול הארץ קדמה. אם לבירייה שמים קדמו. בראשית ברא אלהים וגו׳. אם לשכלול הארץ קדמה. ביום עשות יי אלהים ארץ ושמים. שמים בראשון כבית שמי עשה שלשה ימים. ועשו תולדות ראשון ושיני ושלישי. ברביעי יהי מאורות. ים בשיני כבית שמי עשה שלשה ימים. ועשה תולדות שיני ושלישי ורביעי. בחמישי ישרצו המים. ארץ בשלישי כבית שמי עשת שלשה ימים. ועשת תולדות שלישי ורביעי וחמישי. בשישי ותוצא הארץ. ארץ בראשון כבית הלל עשת שני ימים. ועשו תולדות ראשון ושיני. בשלישי תדשא הארץ. שמים בשיני כבית הלל עשו שני ימים. ועשו תולדות שיני ושלישי. ברביעי יהי מאורות. ים בשלישי כבית הלל עשה שני ימים. ועשה תולדות שלישי ורביעי. בחמישי ישרצו המים. אמר רבי שמעון בן יוחי. תמיה אני היאך נחלקו אבות העולם על ביריית העולם. שאני אומר. שמים וארץ לא נבראו אלא כלפס הזה וככיסויה. מה טעם. אף ידי יסדה ארץ וימיני טיפחה שמים. אמר רבי לעזר בירבי שמעון. אם כדעת הזו שאמר אבא פעמים שהוא מקדים שמים לארץ. פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים. אלא מלמד ששניהן שקולים זה בזה.