תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ב הלכה ד

משנה: עצרת שחלה להיות ערב שבת בית שמאי אומרים יום טבוח לאחר שבת. ובית הלל אומרים אין להן יום טבוח ומודין שאם חלה להיות בשבת שיום טבוח לאחר שבת ואין כהן גדול מתלבש בכליו ומותרין בספד ובתענית שלא לקיים דברי האומרין עצרת לאחר שבת: הלכה: עצרת שחלה להיות ערב שבת. בית שמאי אומרים. יום טבוח שלה לאחר שבת. בית הלל אומרים. אין לה יום טבוח. אלא יומה הוא טבוחה. הא בית שמי אומרים. יום טבוח שלה אחר שבת. [ואין] כהן גדול מתלבש בכליו. (קול) [מקל] וחומר. מה אם בשעה שיש שם שלמים ועולות כדברי בית הלל אין כהן גדול מתלבש בכליו. בשעה שאין שלמים ועולות כדברי בית שמי לא כל שכן. כתוב אחד אומר וחג הקציר בכורי מעשיך. וכתוב אחר אומר כל מלאכת עבודה לא תעשו. אמר רבי חנניה. כיצד יתקיימו שני מקראות הללו. בשעה שהוא חל בחול את חוגג ושובת. ובשעה שהוא חל בשבת למחר את חוגג וקוצר. אמר רבי יוסי בירבי בון. ובלבד שיבלים לעיסתו. כהדא דתני. להן אינש דיהוי עלוהי אעין ובכורין. האומר. הרי עלי עצים למזבח וגיזירין למערכה. אסור (בספד) [בהספד] ותענית ומלעשות מלאכה בו ביום. מודים שאם חלה להיות בשבת שיום טבוח שלה לאחר שבת. הא בית הלל אומרים. יום טבוח שלה לאחר שבת. עורות של מי. רבי טבי בשם רבי יאשיה. איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר. שלכל המשמרות. רבי שמעון בן לקיש אמר. שלאותו המשמר. ות אמר. יום טבוח שלה לאחר שבת. עורות שלמי. תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. אמר רבי יוחנן. עצרת יש לה תשלומין כל שבעה. התיב רב הושעיה. והא תני. מה החודש למנוייו יום אחד אף העצרת למנוייה יום אחד. אמר רבי לא. שאם לא חג בראשון יחוג כל שבעה. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי יהושע בן לוי. בכל יום כהן גדול מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד שלשחר. אם יש נדרים ונדבות הוא מקריבן. והולך ואוכל בתוך ביתו. ובא ומקריב תמיד שלבין הערבים. ובא ולן בלשכת פלהדרין. רבי עוקבה בשם רבי יהושע בן לוי לא היה עושה כן אלא בשבתות ובימים טובים. אית תניי תני. הציץ מרצה על מצחו. אית תניי תני אפילו בזוית. מאן דאמר. הציץ מרצה על מצחו. והיה על מצחו תמיד. מאן דאמר. אפילו בזוית. מהדא דיום הכיפורים. מאן דאמר. הציץ מרצה על מצחו. מסייע לרבי יוסי בירבי בון. מאן דאמר. אפילו בזוית. מסייע לרבי עוקבה.