תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ב הלכה ה

משנה: נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה. ולקודש מטבילין. ולחטאת אם ניטמאו ידיו ניטמא גופו: הלכה: ויש ידיים לחולין. אלא כרבי שמעון בן אלעזר. דרבי שמעון בן אלעזר אומר. יש ידיים לחולין. דברי הכל היא. כדי שיהא בדל מן התרומה. תני רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר. הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה. מה. רבי שמעון בן אלעזר כרבי עקיבה. דתנינן תמן. המכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחילה דברי רבי עקיבה. וחכמים אומרים. ידיו שניות. כרבנן היא תמן. מה טעמון הכא. מתוך שאת אומר לו. ידיו שניות. אף הוא בדל מן התרומה. ולא מחמת משקה גזרו עליהן. ויהיו תחילה. (קול) [קל] וחומר. מה אם טבול יום שהוא דבר תורה אינו אלא פוסל. ידים שהן מדבריהן לא כל שכן. דבר אחר. כלום גזרו על הידים לא כדי שיהא בדל מן התרומה. מתוך שאת אומר לו. ידיו שניות. אף הוא בדל מן התרומה. תמן תנינן. [התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש. ואסורים לזרים. והן נכסי כהן. ועולין באחד ומאה. וטעונין רחיצת ידים והערב שמש.] הרי אילו בתרומה ובבכורים מה שאין כן במעשר. תמן את אמר. אין המעשר טעון רחיצה. והכא את אמר. המעשר טעון רחיצה. הן דת אמר. המעשר טעון רחיצה. רבנן. הן דת אמר. אין המעשר טעון רחיצה. רבי מאיר. דתנינן תמן. כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקודש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר. דברי רבי מאיר. וחכמים אוסרין במעשר. ולא שמיע דאמר רבי שמואל בשם רבי זעורה. מהו וחכמים אוסרין במעשר. נפסל גופו מלוכל במעשר. מאי כדון. הן דת אמר. המעשר טעון רחיצה. [ברוצה לוכל. והן דתאמר. אין המעשר טעון רחיצה.] ברוצה ליגע. ולא הוא רוצה לוכל הוא רוצה ליגע. אלא משום [נטילת סרך. והתנינן. תרומה. וכי יש בתרומה משום] נטילת סרך. אלא בחולין שנעשו על [גב] טהרת הקודש. וחולין שנעשו על גב הקודש לא כחולין הם. תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בירבי צדוק. או כרבי שמעון בן אלעזר. דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר. הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה. או כרבי לעזר בירבי צדוק. דתנינן תמן. חולין שנעשו על גב הקודש הרי אילו כחולין. רבי לעזר בירבי צדוק אומר הרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד. ולקודש מטבילין. כל הן דתנינן מטבילין. בארבעים סאה אנן קיימין. והא תנינן. הנוטל ידיו למקדש צריך רביעית. אמר רבי לעזר. כאן בידים טמאות וכאן בידים טהורות. [אמר רבי חנינא בריה דרבי הלל. אפילו תימר. כאן וכאן בידים טהורות. כאן וכאן בידים טמאות.] כאן בקודשי מקדש המקודשין. וכאן בחולין שנעשו על גב הקודש. ולחטאת אם ניטמאו ידיו ניטמא גופו. אמר רבי חנניה. לא שחידשו טומאה לחטאת. אלא אמרו. המיטמא טומאה קלה כמיטמא טומאה חמורה. רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר. ואסף איש. מה תלמוד לומר טהור. הגע עצמך. אפילו את אוספו במגריפה אמרה התורה טהור. מה אנן קיימין. אם במגריפה שלמתכת. והלא פשוטי כלי מתכות טמאין. אם במגריפה שלעץ. לא כעומד מחמת דבר טמא הוא. אמר רב הושעיה. תיפתר באוספו בנסר. ואיפשר שלא ינשא עליו. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה. תיפתר באוספו במלתרא עבה. רבי בא בר ממל בעא קומי רבי אמי. מה בין אדם טהור לחטאת לכלי ריקן טהור לחטאת. אמר ליה. ואסף טהור. מה תלמוד לומר איש. אלא ליתן טהרה מעולה לאיש לעשותו כמי חטאת וכאפר חטאת. רבי יסא בשם רבי שמעון בן לקיש. היסט שטיהרתי לך בשרץ טימאתי לך כאן.