תלמוד ירושלמי חלה פרק א הלכה ב

משנה: האוכל מהן כזית מצה בפסח יצא ידי חובתו. כזית חמץ חייב בהיכרת. נתערב אחד מהן בכל המינין הרי זה עובר בפסח. הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהן דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן. וחייבין בחלה ובמעשרות. הלכה: אמר רבי יעקב בר זבדי זאת אומרת שלוקין על חלתן דבר תורה. רבי ירמיה בשם רבי חייה בר ווא תיפתר שאכל כזית מזה וכזית מזה. אמר רבי יוסי אפילו תימר כזית מכולהן. שנייא היא שכולהן לשם חמץ. מחלפה שיטתיה דרבי יוסי. תמן הוא אמר שני דברים רבין על אחד ומבטלין אותו והכא הוא אמר הכין. אמר רבי יוסי בירבי בון כיני מתניתא אי כזית מזה וכזית מזה. הא הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בכל כרבנן. רבי חייה בשם רבי יוחנן כיני מתניתא הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהם. מה נן קיימין אם באומר פת תורה מעתה אף האומר תבואה תורה יהא אסור בכל דכתיב ותבואת הכרם. אי באומר פת סתם אין לך קרוי פת סתם אלא חיטין ושעורין בלבד. אמר רבי יוסה קיימתיה במקום שאוכלין פת כל. אין לך קרוי פת סתם אלא חמשת המינין בלבד.