תלמוד ירושלמי חלה פרק א הלכה ג

משנה: אילו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות. הלקט השכחה והפיאה וההבקר ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו ומותר העומר ותבואה שלא הביאה שליש. רבי לעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה. אילו חייבין במעשרות ופטורין מן החלה. האורז והדוחן והפרגים והשומשמין והקטניות ופחות מחמשת רבעים בתבואה. הסופגנים והדובשנים והאיסקריטין וחלת המשרת והמדומע פטורין מן החלה. הלכה: רבי הושעיה שאל לכהנא מניין שהן חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות. אמר ליה לא תימר לי תרימו וכן תרימו. חזר ואמר מארבע עשרה. מה ארבע עשרה חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות אף אילו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות. רבי יוחנן בשם רבי ינאי וזה אחד משלשה מקריות שהן מחוורין בתורה. ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך מה שיש לך ואין לו את חייב ליתן לו. יצא הבקר שידך וידו שוין בו. היא לקט היא שכחה היא פיאה היא הבקר. מעשר ראשון שניטלה תרומתו ומכיון שניטלה תרומתו לאו כחולין הוא. תיפתר שהקדימו בשבלין. דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש מעשר ראשון שהקדימו בשיבלין פטור מתרומה גדולה. אמר רבי יוסי כתיב את כל חלבו את מקדשו ממנו לא חלבו וחלב חבירו. אמר רבי יוסי כתיב והרמותם ממנו את תרומת יי מעשר מן המעשר ולא תרומה ומעשר מן המעשר. בשמירח ואחר כך הפריש תרומת מעשר שבו. אבל אם הפריש תרומת מעשר ואחר כך מירחו לא בדא. בשהפריש ממנו עליו אבל אם הפריש ממקום אחר עליו לא בדא. מעשר שיני והקדש שנפדו. רבי זעירא רבי יוסי רבי חמא בר עוקבא רבי הלל בן הליס מטי בה בשם רבי יודה דמן הדא. מעשר שיני שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה. רבי יונה בעי כמאן דאמר אינו כנכסיו ברם כמאן דאמר כנכסיו הוא חייב. אמר ליה אוף אנא סבר כן הוי מעשר שיני הואיל וכל עמא מודיי שהוא כנכסיו חייב. הוי פליגא היא. מאן דאמר חייב אפילו תרומה שבו חייבת. ומאן דאמר פטור אפילו חולין שבו פטורין. מאן דאמר חייב עשאו תרומת מעשר על מקום אחר מה את עבד לה כגדיש שנדמע כעיסה שנדמעה. רבי יוחנן אמר אנא בעיתה. רבי יאשיה אמר אנא בעיתה. מה בין גדיש שנידמע לעיסה שנדמעה. גדיש שנדמע את אמר חייב. עיסה שנדמעה את אמר פטורה. רבי תנחומא בשם רבי חונה. גדיש שנדמע עד שלא נדמע עבר והפריש ממנו תרומה אינה תרומה. עיסה שנדמעה עד שלא נדמעה עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה דתנינן תמן המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן. ומותר העומר. מתניתא דלא כרבי עקיבה דרבי עקיבה מחייב בחלה ובמעשרות. ותבואה שלא הביאה שליש. מה טעמא דרבנין נאמר לחם בפסח ונאמר לחם בחלה מה לחם שנאמר בפסח דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ אף לחם שנאמר בחלה דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ. מה טעמא דרבי לעזר כתרומת גורן כן תרימו אותה. מה תרומת גורן מפירות שהביאו שליש. אף זו מפירות שהביאו שליש. ולית לרבי לעזר לחם לחם. אשכח תני בשם רבי לעזר אינה חייבת בחלה ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. מהו שחייבין על לחם שלו משום חדש. אמר רבי יודן כתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו. את שחייבין על קלי שלו משום חדש חייבין על לחם שלו משום חדש. את שאין חייבין על קלי שלו משום חדש אין חייבין על לחם שלו משום חדש. אמר רבי זעירא כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך. דבר שהוא נזרע ומצמיח יצא פחות משליש שאם נזרע אינו מצמיח. פשיטא על דרבנין בההן פחות משליש שאינו נגרר לעניין המעשרות. רבי חייה בר יוסף שאל על דעתיה דרבי לעזר מהו שיהא נגרר לעניין חלה כעיסת האורז. שמואל בר אבא בעי אי זהו חדש וישן שבחלה. שתי שדות אחת הביאה שליש ואחת פחות משליש לחלה אחת למעשרות שתים. אחת פחות משליש ואחת עשבים לחלה שתים למעשרות אחת. אחת הביאה שליש ואחת עשבים בין לחלה בין למעשרות שתים. בנתיים מהו. רבי יונה בשם רבי שמעון בן לקיש בנתיים כבראשונה. רבי יוסי בשם רבי שמעון בן לקיש בנתיים כבאחרונה. אי זהו בנתיים. העושה עיסה מן הטבל חלה חייבת בתרומה ותרומה חייבת בחלה. מניין שחלה חייבת בתרומה. רבי יצחק בשם רבי שמואל בר מרתא בשם רב חלה תרימו תרומה. מחלה תרימו תרומה. מניין שהתרומה חייבת בחלה מן קושוי פתרין ההן קרייא מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה. הסופגנין טריקטא. הדובשנין מלי גאלה. והאיסקריטין חליטין דשוק. וחלת מסרת חליטין דמיי. רבי יוחנן אמר טריקטא חייבת בחלה ואומר עליו המוציא לחם מן הארץ. ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. רבי שמעון בן לקיש אמר טריקטא אינה חייבת בחלה ואין אומר עליו המוציא לחם מן הארץ. ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. רבי יוסי אמר תרתיי רבי יוחנן אמר טריקטא חייבת בחלה ואומר עליה המוציא לחם מן הארץ. ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. רבי שמעון בן לקיש אמר טריקטא אינה חייבת בחלה ואין אומר עליה המוציא לחם מן הארץ. ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. רבי יוסי אמר חורי. רבי יוסי אמר רבי יוחנן כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ואומר עליו המוציא לחם מן [הארץ] ויוצא בה ידי חובתו בפסח. רבי שמעון בן לקיש אומר כל שהאור מהלך תחתיו אינו חייב בחלה ואין אומר עליו המוציא לחם מן הארץ ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. אמר ליה רבי יוחנן ובלבד על ידי משקה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין וחלת המשרת והמדומע פטורה מן החלה. פתר לה בסופגנין שנעשו באור. ואין יוצאין בסופגנין שנעשו בחמה. יוצאין בסופגנין שנעשו באור. ולית הדא פליגא על רבי שמעון בן לקיש. פתר לה בשהיה האור מהלך מן הצד. מיליהון דרבנין פליגין. כהנא שאל לשמואל לא מסתברא בההן מדומע. דתנינן הכא שרובה תרומה תרומה. אמר ליה אוף אנא סבר כן אלא כד תיסוק לארעא דישראל את שאל לה. כד סלק להכא שמע רבי יסה בשם רבי יוחנן אפילו סאה אחת שנפלה על תשעים ותשע חולין. אמר רבי אבהו כך משיב רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן הסאה פוטרת את הכל. אמר ליה וכי עיגול בעיגולין דבר בריא שהתרומה עולה בידו ואת אמרת דבר קל הוא אף הכא קל הוא. ויתביניה שנייא הא בעיגולין שכבר בטלו. רבי יונה ורבי יוסי תריהון בשם רבי זעירא אפילו חיטין בחיטין טוחן ומתיר. ופחות מחמשת רבעים כתבואה. אמר רבי אבינא הדא אמרה כשהיו פחות מחמשת רבעים. אבל אם היו חמשת רבעים מצומצמין לא בדא. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי אבונא לא על הדא אתאמרת. אלא על הדא דאמר רבי יוחנן מדומע פטור מן החלה. ספק מדומע והנאכל משום דימוע חייב בחלה עליה. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי אבונא הדא דאיתמר כשהיו יותר מחמשת רבעים אבל אם היו חמשת רבעים מצומצמין פטורה מן החלה.