תלמוד ירושלמי יבמות פרק א הלכה ו

משנה: בית שמאי מתירין הצרות לאחים. ובית הלל אוסרין. חלצו בית שמאי פוסלין מן הכהונה ובית הלל מכשירין. נתייבמו בית שמאי מכשירין ובית הלל פוסלין. אף על פי שאלו אוסרין ואלו מתירין אלו פוסלין ואלו מכשירן לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי. כל הטהרות והטומאות שהיו אילו מטהרין ואילו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אילו על גבי אילו. הלכה: בית שמי מתירין את הצרות לאחין כול׳. רבי סימון בשם רבי יוסי בשם נהוריי. טעמון דבית שמי לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. החיצונה לא תהיה לאיש זר. אתייא דבית שמי כאילין כותייא שהן מייבמין את הארוסות ומוציאין את הנשואות. דאינון דרשין. חוצה החיצונה. מה מקיימין בית שמי ובן אין לו. אמר רבי יעקב דרומייא קומי רבי יוסי. ובן אין לו מן הנשואה. החיצונה לא תהיה לאיש זר. אמר ליה. לא יחסדונך כותאי דאת מקיים דרשיהון. תני רבי שמעון בן אלעזר. נומיתי לסופרי כותים. מי גרם לכם לטעות. דלית אתון דרשין כרבי נחמיה. דתני בשם רבי נחמיה. כל דבר שהוא צריך למ״ד מתחילתו ולא ניתן לו. ניתן לו ה״א בסופו. כגון לחוץ חוצה. לשעיר שעירה. לסוכות סוכותה. מתיבין לרבי נחמיה. והא כתיב ישובו רשעים לשאולה. אמר רבא בר זבדא. לדייטי התחתונה שלשאול. תני. אמר רבי יוחנן בן נורי. ראה היאך הלכה זו רווחת בישראל. אם לקיים דברי בית שמי הוולד ממזר מדברי בית הלל. אם לקיים דברי בית הלל הוולד ממזר מדברי בית שמי. בואו ונתקן שיהו הצרות חולצות ולא מתייבמות. תני. לא הספיקו להתקין עד שנטרפה השעה. אמר רבן שמעון בן גמליאל. ואם כן מה נעשה לצרות הראשונות שנישאו. אמר רבי לעזר. אף על פי שנחלקו בית שמי ובית הלל בצרות מודין היו שאין הוולד ממזר. שאין ממזר אלא מאשה שהיא אסורה עליו איסור ערוה וחייבין עליה כרת. אמר רבי טרפון. תאב אני שיהא לי צרת הבת שאשיאה לכהונה. שאלו את רבי יהושע. בני צרת הבת מה הן. אמר להן. הרי אתם מכניסין את ראשי בין שני ההרים הגבוהים בין דברי בית שמי ובין דברי בית הלל בשביל שיריצו את מוחי. אבל מעיד אני על משפחת בית ענוביי מבית צבועים ועל משפחת בית נקיפי מבית קושש שהיו בני צרות. והיו בני בניהם כהנים גדולים עומדין ומקריבין על גבי המזבח. רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי. מעשה שנכנסו זקינים אצל רבי דוסא בן הרכינס לשאול לו על צרת הבת. אמרו לו. את הוא שאת מתיר בצרות. אמר לון. מה שמעתון. דוסא בן הרכינס. אמרו לו בן הרכינס. אמר לון יונתן אחי הוה בכור שטן הוה ומתלמידי בית שמי. היזהרו ממנו. שלש מאות תשובות יש לו על צרת הבת. אזלון לגביה. שלח וכתב ליה. היזהר שחכמי ישראל נכנסין אצלך. עלון ויתיב להו קומוי. הוה מסביר להון ולא סברין. מיסבר להון ולא סברין. שריין מתנמנמין. אמר להן. מה אתון מתנמנמין. שרי מישדי עליהון צרירין. ואית דמרין. בחד תרע עלון ובתלתא נפקין. שלח אמר ליה. מה שלחת לי בני נש בעו מילף. ואמרת לי. אינון חכמי ישראל. אתו לגביה אמרון ליה. את מה את אמר. אמר להן. על המדוכה הזאת ישב חגי הנביא והעיד שלשה דברים. על צרת הבת שתינשא לכהונה. ועל עמון ומואב שהן מעשרין מעשר עני בשביעית. ועל גירי תדמור אמר שהן כשירין לבוא בקהל. תלון עיניי דניחמי לחכמי ישראל. ראה את רבי יהושע. וקרא עליו את מי יורה דיעה. זכור אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה. את רבי עקיבה. וקרא עליו כפירים רשו ורעבו. מכירו אני שאדם גיבור בתורה הוא. ראה את רבי לעזר בן עזריה. וקרא עליו נער הייתי גם זקנתי. מכירו אני שהוא דור עשירי לעזרא. ועינוי דמיין לדידיה. אמר רבי חנינה דציפורין. אף רבי טרפון הוה עמהן וקרא עליו כהדא דרבי לעזר בן עזריה. רב נחמן בר יעקב אמר. מקבלין גרים מן הקרדויין ומן התדמוריים. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. מתניתא אמרה כן שגירי תדמור כשירין. תמן תנינן כל הכתמין הבאין מרקם טהורין. הא גירי תדמור כשירין. רבי יעקב אמר שמועתא. רבי חנינה ורבי יהושע בן לוי חד מכשיר וחד מקבל. מאן דמכשיר מקבל. ומאן דמקבל לא מכשיר. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי נחמן בר יעקב. אבל ליוחסין עד נהר זרוק. רבי יוסי בירבי בון אמר. רב ושמואל חד אמר עד נהר זרוק. וחורנה אמר. עד נהר וואניי. רבי יהודה אמר. בין הנהרות כגולה ליוחסין. רבי חנינה ברוקא בשם רבי יהודה. בני מישא לא חשו להו אלא משם ספק חללות. וכהנים ששם לא הקפידו על הגרושות. תמן קריין למישא מתה. למדי חולה. עילם וגוובאי גוססות. חבל ימא תכילתא דבבל. שניות עוונייא וגווכייא וצוצרייה תכילתא דחביל ימא. אף על פי שנחלקו בית שמי ובית הלל בצרות ובאחיות ובגט ישן ובספק אשת איש ובמקדש בשוה פרוטה. והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי. והאשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר. לא נמנעו בית שמי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי אלא נוהגין באמת ובשלום. שנאמר והאמת והשלום אהבו. ממזירות בנתיים ואת אמר הכין. היך עבידא. קידש הראשון בשוה פרוטה והשיני בדינר. על דעתיה דבית שמי מקודשת לשיני והוולד ממזר מן הראשון. על דעתיה דבית הלל מקודשת לראשון והוולד ממזר מן השיני. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן. מודין בית שמי לבית הלל לחומרין. מעתה בית שמי ישאו נשים מבית הלל דאינון מודיי להון. ובית הלל לא ישאו נשים מבית שמי דלית אינון מודיי להון. רבי הילא בשם רבי יוחנן. אילו ואילו כהלכה היו עושין. אם כהלכה היו עושין בדא תנינן. שלחו להן בית שמי ופחתוה. שבית שמי אומרים. עד שיפחות את רובה. אמר רבי יוסי בירבי בון. עד שלא בא מעשה אצל בית הלל היו בית שמי נוגעין בו. משבא מעשה אצל בית הלל לא היו בית שמי נוגעין בו. אמר רבי אבמרי. יאות. מה תנינן. טימאו טהרות למפרע. לא מיכן ולהבא. רבי יוסי בירבי בון אמר. רב ושמואל. חד אמר. אילו ואילו כהלכה היו עושין. וחד אמר. אילו כהילכתן ואילו כהילכתן. ממזרת בנתיים ואת אמר הכין. המקום משמר ולא אורע מעשה מעולם. כהדא דתני. כל הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כחומרי בית שמי וכחומרי בית הלל על זה נאמר והכסיל בחושך הולך. כקולי אילו ואילו נקרא רשע. אלא או כדברי בית שמי כקוליהם וכחומריהן או כדברי בית הלל כקוליהם וכחומריהן. הדא דתימר עד שלא יצאת בת קול. אבל משיצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה. תני. יצתה בת קול ואמרה. אילו ואילו דברי אלהים חיים הם אבל הלכה כבית הלל לעולם. באיכן יצאת בת קול. רב ביבי בשם רבי יוחנן אמר. ביבנה יצאת בת קול.