תלמוד ירושלמי יבמות פרק ב הלכה ב

משנה: שני אחים ומת אחד מהן וייבם השני את אשת אחיו ואחר כך נולד להן אח ומת. הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשנייה משום צרתה. עשה בה מאמר ומת שנייה חולצת ולא מתיבמת. רבי שמעון אומר מייבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. הלכה: שני אחים ומת אחד מהן כול׳. רבי שמעון אומר. המאמר או קונה או לא קונה ואת אמר אכין. ומייבמין לבעלת מאמר. וחש לומר שמא לא קנה מאמר ונמצא מתחייב עליה משם אשת אחיו שלא היה בעולמו. וחולצין לבעלת מאמר. וחש לומר שמא קנה מאמר ונמצאת השנייה זקוקה לו. הוויי מה דאמר רבי שמעון על רישיה. אמר רבי יוחנן. מודה רבי שמעון בראשונה. אשכח תני. עוד היא במחלוקת. מה בין ראשונה ומה בין שנייה. ראשונה בא ומצאה באיסור. והשנייה בא ומצאה בהיתר. רבי יוחנן בעי. אשת אביו שמצאה לפני אחד מן השוק מה אמר בה רבי שמעון. מפני שמצאה בהיתר מותרת. לא אמר רבי שמעון אלא על ידי אחין מן האב. רבי יעקב בר אחא אמר רבי שמעון בן לקיש בעי. אשת אחיו מאמו שמצאה לפני אחד מן השוק מה אמר בה רבי שמעון. מפני שמצאה בהיתר מותרת. לא אמר רבי שמעון אלא על ידי אחים מאב. רבי יודן בעי. צרת אחות אמו שמצאה לפני אחד מן השוק. מפני שמצאת בהיתר מותרת. רבי אבין בעין.גרושה שנעשית אלמנה. את אמר מה דאמר רבי שמעון על ראשה. מה אמר רבי שמעון בבעלת מאמר. נישמעינה מן הדא. רבי שמעון אומר. ביאתה וחליצה שלאחת מהן פוטרת צרתה. ואם חלץ לבעלת מאמר אף השנייה צריכה חליצה. את אמר. ביאתה או חליצתה שלאחת מהן פוטרת צרתה. מה נפשך. קנה מאמר שתיהן נשיו. נפטרה בחליצת חבירתה. לא קנה מאמר אין הראשונה צריכה חליצה. ואם חלץ לבעלת מאמר אף השנייה צריכה חליצה. שמא לא קנה מאמר ולא נגעה בה חליצה וייבום שמא קנה מאמר ונפטרה בחליצת חבירתה. מה נפיק מן ביניהון. חלץ לראשונה ובא על השנייה. על דעתין דרבנין ביאת ערוה. על דעתיה דרבי שמעון אינה ביאת ערוה. בא על הראשונה ובא על השנייה. על דעתין דרבנן הראשונה ביאת ערוה והשנייה צריכה גט וחליצה. על דעתיה דרבי שמעון שתיהן צריכות גט. הראשונה צריכה גט שמא קנה מאמר. והשנייה צריכה גט שמא קנה ייבום שמא קנה מאמר נפטרת מחליצת חבירתה. רבי זעורא בשם רב ששת. תני תמן. דברי רבי שמעון שתיהן אסורות. וקשיא. קנה מאמר שתיהן מותרות. לא קנה מאמר אלא זיקה. וקשיא. קנה זיקה שתיהן מותרות. לא קנה זיקה הראשונה אסורה והשנייה מותרת. שמא זיקת רבי שמעון כמאמר דרבנן. כמה דרבנן אמרי. המאמר קנה ומשייר. כן אמר. זיקה קונה ומשיירת. וקשיא. צד שקונה זיקה כנגדו אסור בצרה. צד שלא קונה זיקה כנגדו היתר בצרה. אמר שמי. וכי ומה נפשך בעריות. מהיא בהון. כהיא דאמר רבי אחא בשם רבי בון בר חייה. כל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה נידון לשם ערוה. וערוה פוטרת צרתה.