תלמוד ירושלמי יבמות פרק טו הלכה ב

משנה: בית הלל אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד. אמרו להן בית שמאי אחד הבאה מן הקציר ואחד הבאה מן הזיתים ואחד הבאה ממדינת הים לא דברו חכמים בקציר אלא בהווה. חזרו בית הלל להורות כבית שמאי. הלכה: בית הלל אומרים לא שמענו כול׳. אמרו להן בית שמי. והלא כל השנה כולה קציר. הא כאי זה צד. יצא קציר שעורים ונכנס קציר חטים. יצא קציר ונכנס בציר. יצא בציר ונכנס מסיק. נמצאת כל השנה כולה קציר. וקיימו את דבריהן. ולמה קציר. אמר רבי מנא. דאונסא שכיח. שאין החמה קופחת על ראשו שלאדם אלא בשעת הקציר. הדא היא דכתיב ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים. ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו. וישאהו ויביאהו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת. ורבנן אמרי. דריחשא שכיח. אמר רבי יוסי בירבי בון. סכותה לראשי ביום נשק. ביום שהקייץ נושק את החורף. דבר אחר. ביום נשק זה נשקו שלגוג. דבר אחר. ביום ששני עולמות נושקין זה את זה העולם הזה יוצא והעולם הבא נכנס.