תלמוד ירושלמי יבמות פרק טו הלכה ג

משנה: בית שמי אומרים תינשא ותיטול כתובתה. ובית הלל אומרים תינשא ולא תיטול כתובתה. אמרו להן בית שמי היתרתם את ערוה החמורה ולא תתירו את הממון הקל. אמרו להן בית הלל מצינו שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה. אמרו להן בית שמי והלא מספר כתובתה נלמוד שהוא כותב לה שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליך. חזרו בית הלל להורות כבית שמי. הלכה: בית שמי אומרים תינשא כול׳. בנות מהו שייכנסו למזונות על פיה. בית שמי עבדין כתובה מדרש. דבית שמי דרשין מספר כתובתה נלמוד. שהוא כותב לה. שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליך. חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמי. בית הלל עבדין כתובה מדרש. דרש הלל הזקן לשון הדיוט. היו כותבין באלכסנדריאה שהיה אחד מהן מקדש אשה וחבירו חוטפה מן השוק. וכשבא מעשה לפני חכמים ביקשו לעשותן ממזירים. אמר להן הלל הזקן. הוציאו כתובת אימותיהן. והוציאו כתובת אימותיהן ומצאו כתוב בהן. לכשתיכנסי לביתי תהויין לי לאינתו כדת משה ויהודאי. רבי לעזר בן עזריה עבד כתובה מדרש. דרש רבי לעזר בן עזריה הבנים יירשו והבנות יזונו. מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת אביהן. אף הבנות אינן ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן. רבי מאיר עבד כתובה מדרש. דאמר רבי מאיר המקבל שדה מחבירו שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותנין לו. שהוא כותב לו. אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. רבי יודה עבד כתובה מדרש. תני בשם רבי יודה. מביא הוא אדם על ידי אשתו כל קרבן שהיא חייבת. אפילו אכלה חלב אפילו חיללה את השבת. וכן היה רבי יודה אומר. פוטרה אינו חייב בה. שכן היא כותבת לו. ואוחרן די אתיין לך מן קדמת דנא. רבי יוסי עבד כתובה מדרש. דרש רבי יוסי. מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה את הכל. לכפול אינו גובה אלא מחצה. רבי לעזר [הקפר] אמר. אין אדם רשאי ליקח לו בהמה חיה ועוף אלא אם כן התקין להן מזונות. רבי יהושע בן קרחה עבד כתובה מדרש. דאמר רבי יהושע בן קרחה. המלוה את חבירו לא ימשכננו יותר על חובו. שהוא כותב לו. תשלמתה מן ניכסיי דיאתיין ליידי דאקנה לקבל דנה. רב חונה עבד כתובה מדרש. דרש רב חונה. הבנים יירשו והבנות ייזונו. מה הבנים יורשין מן המטלטלין אף הבנות ניזונות מן המטלטלין. שמואל אמר אין הבנות ניזונות מן המטלטלין. מתניתא מסייעא לשמואל. בנן נוקבן דיהוון ליכי מינאי יהיויין יתבן בביתי ומיתזנן מניכסיי. ותני עלה. ממקרקעי ולא ממטלטלי. אמר רבי בא בר זבדא. אתיא דרב הונא כרבי ורבי שמואל כרבי שמעון בן לעזר. דתני. אחד נכסין שיש להן אחריות ואחד נכסים שאין להן אחריות נפרעין מהן למזון האשה והבנות. דברי רבי. רבי שמעון בן לעזר אומר. נכסים שיש להן אחריות הבנים מוציאין מן הבנים והבנות מן הבנות והבנים מן הבנות והבנות מן הבנים. ושאין להן אחריות הבנים מוציאין מן הבנות ואין הבנות מוציאין מן הבנים. אמרין. חזר בה רב חונא. אמרין. יאות. כתובה דבר תורה ומזון הבנות מדבריהן. ודבריהן עוקרין דבר תורה. אלא בכסף כתובת אימן פליגין. וכסף כתובת אמן לא קרקע הוא. היורד לניכסי אשתו ונתן עיניו בה לגרשה וקפץ ותלש מן הקרקע הרי זה זריז ונשכר. היורד לניכסי שבויין ושמע עליהן שהן ממשמשין ובאין וקפץ ותלש מן הקרקע הרי זה זריז ונשכר. ואילו הן ניכסי שבויים. כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו למדינת הים ושמע עליהן שמתו וירד לו לנחלה. אבל ניכסי נטושין מוציאין אותה מידו. ואילו הן ניכסי נטושין. כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו למדינת הים ולא שמע עליהן שמתו וירד לו לנחלה. אמר רבן שמעון בן גמליאל. שמעתי הוא שבויים הוא נטושים. אבל ניכסי רטושין מוציאין מידו. ואילו הן ניכסי רטושין. כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו למדינת הים ואין ידוע איכן הוא. שמואל אמר שבוי זה שיצא שלא לדעת. שאילו יצא לדעת היה מצויהו. נטוש זה שיצא לדעת. תדע לך שעילה היה רוצה להבריחו מנכסיו. הרי לדעת יצא ולא ציוהו. רבי אחא רבי בא רב יהודה בשם שמואל. המטלטלין אין בהן משום ניכסי רטושין. רבי יעקב בר אחא בשם רב יהודה. קמה עומדת להיקצר וגפנים עומדות להיבצר ממטלטלין הן. רב ששת שאל. אילין דיקליא דבבל דלא צריכין מרכבא לא מסתברא מיעבדינין כקמה עוברת להיקצר וגפנים עוברות להיבצר.