תלמוד ירושלמי יבמות פרק טו הלכה ד
משנה: הכל נאמנים להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה. מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח. עד אחד אומר מת ונשאת. ובא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא. עד אומר מת ושנים אומרין לא מת אף על פי שנשאת תצא. שנים אומרים מת ועד אחד אומר לא מת אף על פי שלא נשאת תינשא. הלכה: הכל נאמנים להעידה כול׳. תני. כשם שאינן נאמנות עליה כך אינה נאמנת עליהן. בן חמותה כבת חמותה. בן בעלה כבת בעלה. צרתה אפילו נשואה. יבמתה אפילו אחותה. אמר רבי יוסי. מתניתא אמרה כן שלא עשו זכרים כנקיבות. דתנינן תמן. שאין האשה נאמנת לומר. מת יבמי. שתינשא. ולא מתה אחותו. שתיכנס לביתה. מפני שאין לה בנים. אבל אם יש לה בנים נאמנת. והכתב מוכיח. ולא מפיה מאמינין אותה. שאילו לא אמרה. בפניי נכתב ובפניי נחתם. אף את שמא מתירה להינשא. אמר רבי יוסי בירבי בון. כההיא דאמר רבי בון. אינו חשוד לקלקלה בידי שמים. בבית דין חשוד לקלקלה. שמתוך שהוא יודע שאם בא (ועידיו עמו) [וערער ערעורו] בטל אף הוא מחתמו בעדים כשירים. והכא מתוך שהיא יודעת שלא עשו בה דבריה אצל חבירתה כלום אף היא אומרת אמת. עד אחד אומר כול׳. עד אחד אמר מת. ונישאת. ובא אחר ואמר. לא מת. הרי זו לא תצא. מפני שאמר משנישאת. הא אם עד שלא נישאת ונישאת תצא. אמר רבי יוחנן. זו דברי רבי מנחם בירבי יוסי. אבל דברי חכמים בין אמר משנישאת בין שאמר עד שלא נישאת לא תינשא. ואם נישאת לא תצא. רב נחמן בר יעקב בשם רב. נישאת על פי עדים שנים אפילו אתון. אמרין לה. לית את נו. רבי שמואל בר רב יצחק בעי. הגע עצמך שהוא אדם מסויים כגון אימי. אמר רבי יוסי בירבי בון. ולית כמן בר נש דמיי לרבי אמי. אתא עובדא קומי דרבנן דתמן. אמרין ליה. לית (אתנו). קם אבא בר בא ולחש לה גו אודנה. אמר לה. בחייך. הב לה גט מספק. קמו תלמידוי דרב ומחוניה. אמר. ערקתא יקד וספסלה יקד. שמואל אמר. תמן הוינא ולא ערקתא יקדת ולא ספסלא יקדת אלא אבא הוא דלקה. וקם לה. אתא עובדא קומי רבי אימי. אמר ליה. אין בריא דהיא שריא לך אלא תהא יודע דבניה דההוא גברא ממזירא קומי שמייא והוה רבי זעירא מקלס ליה דו מקים מילתא על בררה.
