תלמוד ירושלמי יבמות פרק טז הלכה ב

משנה: שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו. לזו עדים ולזו אין עדים את שיש לה עדים אסורה ואת שאין לה עדים מותרת. לזו בנים ולזו אין בנים את שיש לה בנים מותרת ואת שאין לה בנים אסורה. נתייבמו ומתו יבמין אסורות להינשא. רבי לעזר אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם. הלכה: שתי יבמות. לזו בנים [עדים] ולזו אין כלום. זו ניתרת בבנים וזו ניתרת בעדיה. מה טעמא דרבי לעזר. משום שאינה חשודה לקלקל [עצמה ולקלקל צרתה לאחר זמן או משום שאינה חשודה לקלקל] צרתה כל עיקר. נישמעינה מן הדא. האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים. ובאתה ואמרה. מת בעלי. תינשא ותטול כתובה וצרתה אסורה. וסברין מימר. חשודה היא לקלקל את עצמה כדי שתקלקל צרתה. ולית רבי לעזר פליג. הוי לית טעמא ולא משום שאינה חשודה לקלקל צרתה כל עיקר. וחש לומר שמא שילח לה גיטא ממדינת הים. הגע עצמך שהיה כהן. אמר רבי אבא ברבי זימנא. חשודה היא לעשות כמה חללים כדי לעשות בני צרתה ממזרין.