תלמוד ירושלמי יבמות פרק טז הלכה ג

משנה: אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו. אין מעידין אלא עד שלשה ימים. ואפילו ראוהו מגוייד וצלוב על הצליב והחיה אוכלת בו אין מעידין אלא עד שתצא נפשו. רבי יודה בן בבא אומר. לא כל האדם ולא כל המקומות ולא כל השעות שוות. הלכה: אין מעידין אלא על פרצוף פנים וכו׳. רב יהודה אמר. החוטם עם הלסתות. ואתיא דמר רבי ירמיה בשם רב. הכרת פניהם ענתה בם. זה החוטם. אמר רבי חייא בר בא. מאן דבעי דלא מתחכמא יהיב איספלני על נחיריה ולא מתחכם. כהדה. ביומי דארסקינס מלכא הויין ציפוראי מתבעין והוון יהבין איספלני על נחיריהון ואינון לא מתחכמין. ובסיפא איתמר עליהון לישן ביש ואיתצידון כולהון מן בידו. כתיב. ויכו בהם אביה ועמו מכה גדולה מאד. אמר רבי אבא בר כהנא. שהעביר הכרת פניהם של ישראל. הדא היא דכתיב הכרת פניהם ענתה בם וגו׳. זה החוטם. רבי אמי אמר. שהושיב עליהם משמרות שלשה ימים עד שנתקלקל צורתן. הדא היא דכתיב עצמו לי אלמנותיך מחול ימים. ותני כן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. כתיב ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביה [ויגפהו] יי וימות. אמר רבי שמואל. את סבור שהוא ירבעם. אינה אלא אביה. ולמה ניגף. רבי יוחנן אמר. על שחישד את ירבעם ברבים. הדא היא דכתיב ואתם המון רב ועמכם עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים. רבי שמעון בן לקיש אמר. על שביזה את אחיה השילוני רביה. ודה היא דכתיב ויקבצו אליו אנשים בני בליעל על דצווח לאחיה השילוני [בליעל]. ורבנין אמרין. על ידי שבאת עבודה זרה לידו ולא ביערה. הדא היא דכתיב וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים את ביתאל ואת בנותיה. וכתיב וישם את האחד בביתאל ואת האחד נתן בדן. אף על פי שיש בגופו ובכליו. ולא כן תני. מנין לאחיך שטעה אתה מחזירו בין בגופו בין בכיליו. שנייא היא שהסימנין דרכן להשתנות. כיני מתניתא. אין מעידין אלא עד לאחר שלשה ימים. רבי בא בשם רב פפי רבי יהושע דסוכנין בשם רבי לוי. כל תלתא יומין נפשא טייסא על גופה. סברא דהיא חזרה לגווה. כיון דהיא חמית ליה דאישתני זיווהון דאפוי היא שבקא ליה ואזלה. ומן תלתא יומין ולהלן הכרס נבקעת על פניו ואומרת לו. הילך מה שגזלת וחמסת. רבי חגי בשם רבי יאשיה מייתי לה מהדא קרא וזירתי פרש על פניכם ואפילו פרש חגיכם. באותה שעה אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. מתניתין. אפילו ראוהו מגוייד. אני אומר. בחרב מלובנת נכווה וחיה. וצלוב על הצליבה. אומר אני. מטרונא עברה עליו ופדאתו. והחיה אוכלת בו. אני אומר. נתרחמו עליו מן השמים. נפל לבור אריות אין מעידין עליו. אומר אני. נעשה לו ניסים כדניאל. נפל לכבשן האש אין מעידין עליו. אומר אני. נעשה לו ניסין כחנניה מישאל ועזריה. נפל לבור מלא נחשים ועקרבים אין מעידין עליו. רבי יהודה בן בבא אומר. אומר אני. חבר היה. נפל ליורה בין של מים ובין של שמן אין מעידין עליו. רבי אבא אמר. של שמן מעידין עליו. של מים אין מעידין עליו. רבי יודה בן בבא. רבי זעירא רבי חננאל בשם רב. הלכה כרבי יהודה בן בבא. מיליהון דרבנין פליגין. דמר רבי ירמיה. מעשה באחד שנפל לירדן ועלה לאחר שבעה עשר יום. והכירו שצפרתו הצינה והשיאו את אשתו.