תלמוד ירושלמי יבמות פרק טז הלכה ד

משנה: נפל במים בין שיש להן סוף בין שאין להן סוף אשתו אסורה. אמר רבי מאיר מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה אחר שלשה ימים. אמר רבי יוסי מעשה בסומא שירד לטבול במערה וירד מושכו אחריו ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו את נשותיהן. ושוב מעשה בעסיא באחד ששילשלוהו לים ולא עלה בידם אלא רגלו אמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תינשא מן הארכובה ולמטה לא תינשא. הלכה: נפל למים בין שיש להן סוף בין שאין להן סוף אשתו אסורה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. מים שאין להם סוף אשתו אסורה. שיש להם סוף אשתו מותרת. אמר רבי מאיר. מעשה שנפל לבור הגדול ועלה אחר שלשה ימים. אמרו לו. אין מזכירין מעשה ניסים. אמר רבי. מעשה בשנים שירדו לכמור מכמרות לירדן. לעיתותי ערב. ראה אחד מחילה של דגים ונכנס לתוכה. ובקש לצאת לא היה מוצא פיתחה של מערה. ובא חבירו ועמד על פתחה של מערה ושהא כדי שתצא נפשו ובא והגיד בתוך ביתו. ובשחרית זרחה החמה והכיר פתחה של מערה ויצא ובא ומצא הספד קשור בתוך ביתו. אמר רבי עקיבא. מעשה שעשיתי מפרש בים הגדול וראיתי ספינה אחת ששקעה בים והייתי מצטער על תלמיד חכם אחד שהיה בתוכה. וכשבאתי למגיזה של קפודקיא והתחיל מקדמיני ושואל לי שאלות נומתי לו. בני. היאך פלטתה. נומה לי. רבי. טרפני גל לחבירו וחבירו לחבירו עד שהקיאני ליבשה. באותה שעה אמרתי. גדולים דברי חכמים שאמרו. מים שאין להם סוף אשתו אסורה. מים שיש להם סוף אשתו מותרת. אמר רבי אבהו. אם הים גליני והביט לארבע רוחותיו וראה שאין שם ברייה. משיאין את אשתו. ושוב מעשה בעסיא באחד ששילשלוהו הים ולא עלה בידם אלא רגלו. תני. רצו לחתוך ספוגים ובאו ומצאו אותו שולחני בעכו. רבי חגי בעי קומי רבי יוסי. לא מסתברא נותנין לו שהות כדי טריפה. אמר ליה. אף אנא סבור כן.