תלמוד ירושלמי יבמות פרק יד הלכה ב

משנה: אמר רבי יוחנן בן נורי וכי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא. אמרו לו אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו. העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט אמרו לו אף זו כיוצא בה. הלכה: העיד רבי יוחנן בן נורי כול׳. רבי חנניה בעא קומי רבי הילא. נראין הדברים בפיקחת שיש בה דעת שהיא יוצאה בין לדעת בין שלא לדעת. וחרשת שאין בה דעת לא תצא אלא לדעת. ולא עידות היא. אף זו כיוצא בה ומוסיפין על העדות. ורבי חנניה סבר מימר בפיקחת שהשיאה אביה ונתחרשה. רבי יוסה סבר מימר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה. אמר רבי יוחנן. לית כן על ראשה. אית כן על סופה. מה אית כן על ראשה. כשהיה חרש בעל החרשת פיקח בעל הפקחת. אבל אם היה חרש בעל הפיקחת פיקח בעל חרשת הדא היא דתנינן דבתר דבתר דבתרה.