תלמוד ירושלמי יומא פרק ג הלכה ז

משנה: בא לו אצל פרו ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח ראשו לדרום ופניו למערב הכהן עומד במזרח ופניו למערב. סמך שתי ידיו עליו ונתודה וכך היה אומר אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי. אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר עליכם וגו׳: והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: הלכה: אי זהו צפונו שלמזבח שהוא כשר בשחיטת קדשי קדשים. מקירו שלמזבח צפוני ועד כותל העזרה צפוני עד כנגד כל המזבח. ישנן כשלשים ושתים אמה. דברי רבי. רבי אלעזר בירבי שמעון אומר. מכנגד בית החילפות עד כנגד בין האולם ולמזבח ועד כותל העזרה המזרחי. רבי מוסיף. מקום דריסת רגלי ישראל אחת עשרה אמה. מקום דריסת רגלי הכהנים אחת עשרה אמה. מקירו שלמזבח הצפוני ועד כותל העזרה המזרחי. אמר רבי יוחנן. לא מצאנו שחיטה כשירה בזר. רב מפקד לתלמידוי. בכל אתר הוון תניי. שוחט. חוץ מפרה הוון תניי. זורק. ואמר רבי יוחנן. לא מצאנו שחיטה (כשירה) [פסולה] בזר. התיב רבי חייה בר בא. והא כתיב ושחט והזה. מה הזייה לא הוכשרה באשה כאיש אף שחיטה לא הוכשרה באשה כאיש. אמר ליה. הרי הזייה מיימיה הרי היא כשירה בזר ופסולה באשה. אמר ליה. תמן לית כתיב כהן. וליידא מילתא כתיב איש. להכשיר את הזר. היא איש היא אשה. ברם הכא כתיב כהן. היא זר היא אשה. אין תימר שהיא כשירה בזר תוכשר באשה. רבי שמואל בר רב יצחק רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי. פר שליום הכיפורים צריך כהן. ולמה לא אמר ושעיר. דו קרייא ושחט והביא. מה הבאה בכהן אף שחיטה בכהן. רבי יעקב בר אחא רבי יסא רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי. פר ושעיר שליום הכיפורים צריכין כהן. אמר רבי חגיי. בראשונה הוא אומר. אנא השם. ובשנייה הוא אומר. אנא בשם. [תני. כיצד מתוודה. עויתי פשעתי חטאתי. ואומר נושא עון ופשע וחטאה.] ואומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. עונות אילו הזדונות. פשעיהם אילו המרדים. חטאתם אילו השגגות. מאחר שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדים הוא חוזר ומתודה על השגגות. אלא כך היה מתודה. אנא השם. חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי (כול׳) [ובני אהרן. ככתוב בתורת משה עבדך לאמר כי ביום הזה וגו׳. והן עונין אחריו. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.] וכן מצינו דרך כל המתודים מתודים. דוד אמר חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו. שלמה בנו אמר [חטאנו] העוינו רשענו. דניאל אמר חטאנו עוינו הרשענו ומרדנו. אף הוא כך היה מתודה. חטאתי עויתי פשעתי לפניך. מהו שמשה אמר. נושא עון ופשע וחטאה. ואומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וגו׳. אלא מכיון שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדים כאילו הן שגגות לפניו. עשרה פעמים היה כהן גדול מזכיר את השם ביום הכיפורים. ששה בפר ושלשה בשעיר ואחד בגורלות. הקרובים היו נופלין על פניהן. הרחוקים היו אומרים. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אילו ואילו לא היו זזים משם עד שהוא מתעלם מהן. זה שמי לעלם. זה שמי לעלם. בראשונה היה אומרו בקול גבוה. משרבו הפרוצין היה אומרו בקול נמוך. אמר רבי טרפון. עומד הייתי בין אחיי [הכהנים] בשורה והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתיו מבליעו בנעימת הכהנים. בראשונה היה נמסר לכל אדם. משרבו הפרוצים לא היה נמסר אלא לכשירים. שמואל הוה עבר. שמע פרסייא מקלל לבריה ביה ומית. אמר. אזל גברא ומאן דשמע שמע. רבי אינייני בר סוסיי סלק גבי רבי חנינה לציפורין. אמר. איתא ואנא מסר יתיה לך. עאל ליה בריה תחותי ערסא. עטש ושמע קליה. אמר. מה אתון נהיגין גביכון בדמיו. אזל. לא לך ולא ליה. חד אסי בציפורין אמר לרבי פינחס בר חמא. איתא ואנא מסר לי לך. אמר ליה. לית אנא יכיל. אמר ליה. למה. אמר ליה. דאנא אכל מעשר. ומאן דרגיל ליה לא יכיל מיכול מבר נש כלום.