תלמוד ירושלמי יומא פרק ג הלכה ח

משנה: בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו. ושם שני שעירים וקלפי היתה שם ובה שני גורלות. של אשכרוע היו ועשאן בן גמלא של זהב והיו מזכירין אותו לשבח: בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היו לו אלא שנים. ואף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה. מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב. הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל. ואף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה. ניקנור נעשו נסים לדלתותיו והיו מזכירין אותו לשבח: הלכה: אי זהו צפונו שלמזבח שהוא כשר בשחיטת קדשי קדשים. מקירו שלמזבח צפוני. גרש בהילכתא עיליתא עד מקירו שלמזבח הצפוני ועד כותל העזרה המזרחי. חמשה דברים היה הסגן משמש. הסגן אומר לו. אישי כהן גדול הגבה ימינך. סגן מימינו וראש בית אב משמאלו. הניף הסגן בסודרין. אחז הסגן בימינו והעלהו. לא היה כהן גדול מתמנה להיות כהן גדול עד שהוא נעשה סגן. וקלפי היה שם ובה שני גורלות. ושלאשכרוע היו. מהו אשכרוע. פסקינון. רבי שמואל אחוי דרב בעי. אבדו. מהו לעשות תחתיהן שלזהב. ייבא כהדא. שמעלין בקודש ולא מורידין. ויעשו דדין זה על גבי זה. אמר רבי יונה. כיום מרובה שלתמיד. העליון משם כלי פחות ברובו. והתחתון אין בו משם אוירו שלכלי. אמר רבי יהושע בן לוי. אמת המים היתה מושכת לו מעיטם. והיו רגלי שבדרום פחותין כרימונים. רבי שמעון בר כרסנא בשם רבי אחא. הים בית טבילה לכהנים הוא. והים לרחצה לכהנים בו. ולא כלי הוא. אמת המים מושכת לו מעיטם והיו רגלי שבדרום פחותים כרימונים. כתיב ואלה מספרם אגרטלי זהב שלשים. רבי שמואל בר נחמן אמר. מקום שאוגרין בו דמו שלטלה. אגרטלי כסף אלף. רבי שמעון בן לקיש אמר. מקום שאוגרין דמו שלפר. מחלפים תשעה ועשרים. אמר רבי סימון. אילו הסכינין. כיי דתנינן תמן. הוא היה נקרא בית החילפות. ששם היו גונזין את הסכינין. הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל. תרין אמורין. חד אמר. מנרתא. וחרנה אמר. קונכיתא. תרגם עקילס. לקבל נברשתא למפדס. אף היא עשתה טבלה שלזהב שפרשת סוטה כתובה עליה. שבשעה שהיתה החמה זורחת היו הניצוצות מנתזין ממנה והיו יודעין שזרחה החמה. ומה היה כתוב עליה. רבי שמעון בן לקיש בשם רבי ינאי. אל״ף בי״ת היה כתוב עליה. והא תני. ככתב שכאן כן כתב שכאן. לא מעובה ולא מידק אלא בינוני. פתר לה. כאל״ף שכאן [כן] אל״ף שכאן. כבי״ת שכאן כן בי״ת שכאן. תני רבי הושעיה. כל פרשת סוטה היה כתוב עליה. שממנה היה קורא ומתרגם כל דקדוקי הפרשה. ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו. ומזכירין אותו לשבח. תני. מעשה שהיו באין בספינה ועמד עליהן סער גדול בים. ונטלו אחד מהם והטילוהו בים. וביקשו להטיל עוד שיני ועמד וגיפפו. אמר להן. אם מטילין אתם אותו לים הטילוני עמו. והיה בוכה ומתאבל ובא עד שהגיע ללמינה של יפו. כיון שהגיע ללמינה של יפו התחיל מבעבע מתחת הספינה. כיי דתנינן תמן. כל השערים שהיו שם נשתנו להיות שלזהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשה בהן נס. ויש אומרים מפני שנחושתן מצהיב. תני בשם רבי ליעזר. נחושתן היה (קרונתיון) [מצהיב ויותר] יפה משל זהב.