תלמוד ירושלמי יומא פרק ו הלכה א

משנה: שני שעירי יום הכיפורים מצותן שהיו שוין במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחת. ואף על פי שאינן שוין כשרים. לקח אחד היום ואחד למחר כשרים. מת אחד מהן אם עד שלא הגריל מת אחד מהן יקח זוג לשני. ואם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהם בתחילה. ויאמר אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקים תחתיו. ואם של עזאזל מת זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו. והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת ציבור מתה. רבי יהודה אומר תמות. ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות המשתלח. מת המשתלח ישפך הדם: הלכה: שני שעירי יום הכיפורים כול׳. שעירים. מיעוט שעירים שנים. אם כן למה נאמר שני. שיהו שוין. [כבשים. מיעוט כבשים שנים. אם כן למה נאמר שני. שיהו שוין.] צפרים. מיעוט צפרים שתים. אם כן למה נאמר שתי. שיהו שוות. חצוצרות. מיעוט חצוצרות שתים. אם כן למה נאמר שתי. שיהו שוות. התיב רבי חגיי קומי רבי יוסה. והא כתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני יי. מעתה אנשים. מיעוט אנשים שנים. אם כן למה נאמר שני. שיהו שוין. והא כתיב לא תטה משפט גר יתום. והרי מצאנו גר דן עם מי שאינו גר. יתום דן עם מי שאינו יתום. אלמנה דנה עם מי שאינה אלמנה. מה תלמוד לומר שני. אלא מפנייא להקיש לגזירה שוה. נאמר כאן שני ונאמר להלן שני. מה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים. אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים. הרי למדנו שאין האשה (דנה) [מעידה]. מעתה אין האשה (מעידה) [דנה]. רבי יוסה בירבי בון רבי חונה בשם רב יוסף. נאמר כאן שני [על פי שנים עדים]. ונאמר להלן שני. וישארו שני אנשים במחנה. מה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים. אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים. אם כן למה נאמר (שני) [ועמדו שני האנשים]. שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. [אחד שותק ואחד מדבר.] אחד מדבר כל צורכו. ואחד את אומר [לו]. קצר בדבריך. שלא יהא הדיין מסביר פנים כנגד אחד ומעיז פנים כנגד האחד. מעמיד לזה ומושיב לזה. [משום רבי ישמעאל אמרו. אומרין לו. לבוש כשם שהוא לובש. או הלבישו כשם שאתה לבוש.] אמר רבי יהודה. שמעתי שאם רצה הדיין להושיב את שניהן מושיב. ואי זה האסור. שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. אחד מדבר כל צורכו וכול׳. רבי בא בשם רב הונא. צריכין העדים להיות עומדין כשהן מעידין עדותן. רבי ירמיה בשם רבי אבהו. אף הנידונין צריכין להיות עומדין בשעה שהן מקבלין עדותן. שווין בדמים ואין שווין בשבח הדמים. אין השעירין כמצוותן. שוין בשבח הדמין ואין שווין בדמין. השעירים כמצותן. משובח בגופו משובח במראיו מי קודם. רבי ירמיה סבר מימר. נישמעינה מן הדא. אביב קצור יבש לקצור. אביב קצור קודם. הדא אמרה משובח בגופו [משובח במראיו]. משובח בגופו קודם. כיני מתניתה. יביא שנים ויגריל עליהם כתחילה. ויאמר. זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. אי זה מהן קרב תחילה. רב אמר. שיני שבזוג שיני. רבי יוחנן אמר. שיני שבין זוג ראשון. אמר רבי זעורה. טעמא דרבי יוחנן. ועשהו חטאת. כראשון. אמר רבי לא. טעמא דרבי יוחנן. ועשהו חטאת. קבעו בתלייה שלא יידחה. ואתיא כהיא דאמר רבי יונה בשם רבי זעורה. ועשהו חטאת. קבעו בתלייה שיזדווג לו חבירו. על דעתיה דרבי יוחנן. מת שיני שבין זוג שיני. שיני שבין זוג ראשון מהו שיידחה. אתא רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן. מת שיני שבין זוג שיני. שיני שבין זוג ראשון כבר נדחה. [כל שכן מחלפיה שיטתיה דרב. מת שני בזוג ראשון. שני שבזוג שני כבר נדחה.] הגריל שלשה ליתן מאחד על הבדין. ומאחד על הפרכות. ומאחד על מזבח הזהב. אי זה מהן המשתלח. רבי זעורה אמר. לכפר עליו. את שהוא מכפר בו חבירו משתלח. את שאינו מכפר בו אין חבירו משתלח. רבי הילא אמר. לכפר. עליו. את שהוא גומר בו את כל הכפרה חבירו משתלח. את שאינו גומר בו את כל הכפרה אין חבירו משתלח. על דעתיה דרבי זעורה. שלשתן משתלחין. על דעתיה דרבי הילא. אינו משתלח אלא אחרון בלבד. שאין חטאת ציבור מתה. רבי יהודה אומר תמות. וקשיא על דרבי יהודה. ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה. אמר רבי אבון. ולא אשכחנן כן על דרבי אליעזר. דרבי אליעזר אמר. ימותו. אמר רבי מנא. הן דאת מקשי לה על דרבי יהודה קשיתה על דמתניתה. דתנינן תמן. וולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ימותו. ויש אדם מימר למיתה משעה הראשונה.