תלמוד ירושלמי יומא פרק ו הלכה ב
משנה: בא לו אצל שעיר המשתלח וסמך שתי ידיו עליו ונתודה. וכך היה אומר אנא השם עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל. אנא השם כפר נא וגו׳. הלכה: תני בר קפרא. עוו פשעו חטאו. שלא להזכיר גנויין שלישראל. יעמד חי. מלמד שהוא עתיד למות. עד מתי הוא חייה. עד וכלה מכפר את הקודש. דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר. עד שעת הוידוי. על דעתיה דרבי יהודה הוידוי מעכב. על דעתיה דרבי שמעון אין הוידוי מעכב. מה נפק מן ביניהון. שלחו בלא ווידוי. על דעתיה דרבי יהודה צריך להביא שעיר אחר. על דעתיה דרבי שמעון אינו צריך להביא שעיר אחר. אף בפר כן. שחטו בלא וידוי. על דעתיה דרבי יהודה צריך להביא פר אחר. על דעתיה דרבי שמעון אינו צריך להביא פר אחר. נתודה ושחטו ונשפך הדם. ואת אמר. צריך להביא פר אחר. צריך להתודות עליו פעם שנייה או כבר יצא בוידויו שלראשון. אף בשעיר המשתלח כן. צריך להגריל עליו פעם שנייה או כבר יצא בהגרילו שלראשון.
