תלמוד ירושלמי יומא פרק ו הלכה ד

משנה: וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טל וצא טל וצא. יקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה. עשר סוכות מירושלים ועד צוק תשעים ריס שבעה ומחצה לכל מיל: על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים ומלוין אותו מסוכה לסוכה חוץ מן האחרון שבהן שאינו מגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו: הלכה: אית תניי תני. כבש גופו. אית תניי תני. כבש ממש. אמר רבי חייה בר יוסף. אלכסנדריין היו אומרין. עד מתי אתם תולין את הקלקלה בנו. יקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה. תני. עשר סוכות בתוך שנים עשר מיל. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר. עשר סוכות בתוך עשרה מיל. רבי יוסי אומר. חמש. [וכולן על ידי עירוב.] וכן אמר לי אליעזר בני. יכול אני לעשותן שתים על ידי עירוב. על כל סוכה וסוכה אומרים לו. הרי מזון והרי מים. לייפות את כוחו. למה. שאין יצר הרע תאב אלא דבר שהוא אסור לו. כהדא רבי מנא סלק (ל)מבקרה לרבי חגיי דהוה תשיש. אמר ליה. צהינא. אמר ליה. שתה. שבקיה ונחת ליה. בתר שעה סלק לגביה. אמר ליה. מה עבדת ההיא צהיותך. אמר ליה. כד שרית לי אזלת לה. רבי חייה בר בא הוה משתעי הדין עובדא. חד בר נש הוה מהלך בשוקא וברתיה עימיה. אמרה ליה ברתיה. אבא. צהייא אנא. אמר לה. אורכין ציבחד. אמרה ליה. אבא. צהייא אנא. אמר לה. אורכין ציבחד. ומיתת. רבי אחא כד מפני מוספא הוה אמר קומיהון. אחינן. מאן דאית ליה מיינוק ייזיל בגיניה.