תלמוד ירושלמי יומא פרק ז הלכה ב

משנה: ואם בבגדי בוץ קרא קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו. יצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים דברי רבי אליעזר. רבי עקיבה אומר עם תמיד של שחר היו קרבין ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קרבין עם תמיד של בין הערבים: קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו. נכנס להוציא את הכף ואת המחתה. קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש קידש ידיו ורגליו. נכנס והקטיר את הקטורת והטיב את הנרות. קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי עצמו ולבש. מלווין אותו עד ביתו ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום. הלכה: אמר רבי יוחנן. זו דברי רבי אליעזר ורבי עקיבה. אבל דברי חכמים. כולהן היו קריבין עם תמיד שלבין הערבים. רבי חונה בשם רב יוסף. אתיא דרבי ליעזר כבית שמי. כמה דבית שמי אמרי. תדיר מקודש מקודש קודם. כן רבי ליעזר אומר. תדיר מקודש מקודש קודם. היך עבידה. עבודת היום מקודשת ומוספי היום תדירין. עבודת היום קודמת למוספי היום. פר ואיל ושבעת כבשים תמימים היו קריבין עם תמיד שלשחר. והשאר היו קריבין עם תמיד שלבין הערבים. רבי שמעון בן לקיש אמר. טעמא דהן תנייא. כדי לסמוך חטאת לחטאת ועולה לעולה. ואית דבעי מימר. הפר והאיל ואילו ואיל העם ושבעת כבשים תמימים היו קריבין עם תמיד שלשחר. והשאר היו קריבין עם תמיד שלבין הערבים. והדין תנייא. תולה עבודות. מה טעם. ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם. כאמור בעניין. מה אמור בעניין. אילו ואיל העם. אמר רבי בון בר חייה ושעיר מה טעם. מדם חטאת הכפורים. כבר קדמה חטאת הכפורים. ובא אהרן אל אוהל מועד. מאיכן בא. מקריית הפרשה. ולהיכן הוא הולך. להוציא כף ומחתה. כתוב ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם. ואת אמר הכין. ולא כן אמר רבי יוחנן. הכל מודין בהוצאת כף ומחתה שהוא לאחר תמיד שלבין הערבים. אמר רבי יוסה בן חנינה. כל הפרשה כתובה על סדר חוץ מזו. אמר רבי יוסה. עוד היא אמורה על סדר. ובא אהרן אל אהל מועד. מאיכן בא. מקידוש הראשון שהיה בידו. ולאיין הוא הולך. לקידוש האחרון. אמר רבי מנא קומי רבי יוסה. למה לי נן אמרין. חוץ מקידוש האחרון. אמר ליה. שנייא היא. דכתיב ובא. ויצא ופשט את בגדי הבד. שאין תלמוד לומר. אשר לבש. וכי עלת על דעתינו כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש. אם כן למה נאמר אשר לבש. הקיש פשיטה ללבישה. מה לבישה בקידוש ידים ורגלים. אף פשיטה בקידוש ידיים ורגליים. אמר רבי אלעזר. יש לך עבודה אחרת שהוא עובדה בבגדי לבן. ואי זו זו. זו הוצאת כף ומחתה. אמר רבי יוחנן. הכל מודין בהוצאת כף ומחתה שהיא לאחר תמיד שלבין הערבים. ולמה בבגדי לבן. אמר רבי חייה בר בא. כשירות של מעלן כך שירות של מטן. מה למעלן איש אחד בתוכם לבוש בדים. אף למטן כתונת בד קודש ילבש.