תלמוד ירושלמי כלאים פרק ו הלכה ב

משנה: עריס שהוא יוצא מן המדרגה. רבי ליעזר בן יעקב אומר אם עומד בארץ ובוצר את כולו הרי זה אוסר ארבע אמות בשדה ואם לאו אינו אוסר אלא כנגדו. רבי לעזר אומר אף הנוטע אחת בארץ ואחת במדרגה אם גבוה עשרה טפחים אינה מצטרפת עמה ואם לאו הרי זו מצטרפת עמה. הלכה: רבי שמואל בר נחמן רבי יונתן בשם רבי ליעזר הגומם את כרמו פחות מטפח חייב בערלה מפני מראית העין דברי חכמים עד שיגום מעם הארץ. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן בשם רבי ליעזר בן יעקב העושה כרי מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה חייב בתרומה גדולה מפני מראית העין. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן ורבי ליעזר בן יעקב משם בית שמי המת מטמא ארבע אמות ברשות הרבים מפני כבודו. רבי מנא אמר הדא אחרייתא משום בית שמי. רבי יוסי בירבי בון אמר כולהון משום בית שמי. אמר רבי יונה אוף הדא דתנינן מפני מראית העין. דלא כן מה בין העומד בארץ מה בין העומד במדריגה. גבוהה. מה גבוהה שורה גבוה מדריגה. אין תימר גבוהה שורה שופע המדרגה כלמטן. אין תימר גבוהה המדריגה שיפוע השורה מלמעלן. והתני שתי שורות במדריגה. אית לך מימר גבוהה שורה. לא גבוהה מדריגה. אמר רבי מנא כל אותן עשרה טפחים שבמדריגה עשו אותם מקום בפני עצמו. תמן תנינן הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפכחים כזורק באויר למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ. רב חסדא אמר במודד לכסן. ואין סופה לירד. רבי חייא בשם רבי יוחנן תיפתר שהיתה דבילה שמינה והיא ניטוחה. רבי חגי בעי קומי רבי יוסי לית הדא אמרה שיפוע המדרגה כלמטן. אמר ליה תמן זרעין נהנין מן המדריגה ברם הכא דרך בני אדם להיות שפין בה והיא נופלת. אילו אמר בשהיה שם חור והיא נהנה מן החור כשם שהזרעין נהנין מן המדריגה יאות. שתי גינות זו על גבי זו התחתונה עשויה כרם והעליונה אינה עשויה כרם. זורע את העליונה עד שהוא מגיע לאויר עשרה. רבי בון בר חייא בעא קומי רבי זעירא לית הדא אמרה שיפוע המדריגה כלמטן. אמר ליה משום זרעים נוטין לאויר הכרם. העליונה עשויה כרם והתחתונה אינה עשויה כרם זורע את התחתונה ואת המדריגה עד שמגיע לעיקר הגפנים. אמר רבי יוסי לית כאן לעיקר הגפנים אלא למטה משלשה. כהדא דתני שרשי פיאה נכנסין לתוך ארבע אמות שבכרם. למטה משלשה טפחים הרי אילו מותרין.