תלמוד ירושלמי כלאים פרק ח הלכה ג

משנה: אין קושרין את הסוס לא בצדדי הקרון ולא לאחר הקרון. ולא את הלובדקס לגמלים. רבי יהודה אומר כל הנולדים מן הסוס אף על פי שאביהן חמור מותרין זה עם זה. וכן הנולדים מן החמור אף על פי שאביהן סוס מותרין זה עם זה אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור אסורין זה עם זה. הלכה: אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון. תני רבי מאיר פוטר. אם היה מסייעו בין במעלה בין בירידה הכל מודין שהוא אסור. אמר רבי יוחנן מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה. רב אמר מפני שנושאין את החבל שבנתיים. רבי ירמיה בעי קשרן בשערן. מה נן קיימין אם בשקשרו בשערו כך אנו אומרים אסור להרכיב בהמה על גבי חבירתה אם בשקשרו החבל בשערו נאמר מפני שהן נושאין את החבל שבינתיים. רבי יונה אמר איתפלגון רב ורבי יוחנן רבי יוחנן אמר מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה. רב אמר מפני שהן נושאין את החבל שבנתיים. מה נפק מן ביניהון קשרו בשערו בין על דעתיה דרב בין על דעתיה דרבי יוחנן פטור. ולא הליבדקס. אית תניי תני ניברקוס. מאן דאמר ליבדקס על שם ליבוי על שם לובים וכושים במצעדיו. מאן דאמר ניברקוס אבהטם מהו אבהטם חמר סלק. רבי יונה רב הושעיא בעי גרים הבאים מליבוי מהו להמתין להן שלשה דורות. אמר רבי יונה בוצרייה מן מה דאנן חמי ההן פולא מצריי כד רטיב אינון צווחין ליה לובי כד הוא נגיב אינון צווחין ליה פול מצריי. הדא אמרה גר מלובי צריך להמתין שלשה דורות. הדא אמרה היא לוב היא מצרים. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה הלכה כדברי התלמיד. דברי חכמים כל מין פרדות אחד. ואילו הן הסימנין. אמר רבי יונה כל שאזניו קטנות אמו סוסה ואביו חמור. גדולות אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא מפקד לאילין דרבי יודן נשיאה אין בעיתון מיזבון מולוון תון זבנין לו אזניהון דקיקין שאמו סוסה ואביו חמור. הלובן מן האיש שממנו מוח ועצמות והגידים. והאודם מן האשה שממנה העור והבשר והדם. והרוח והנפש והנשמה משל הקדוש ברוך הוא. ושלשתן שותפין בו. רבי בא רב יהודה בשם רב מודים חכמים לרבי יהודה בסוס בן סוס בן חמור עם חמור בן חמור בן סוס. רבי חגיי רבי זעירא בשם רבי איסת בני עזים בני רחלים אסורין זה עם זה. דלא כן מה אנן אמרין עז בן עז בן רחל עם רחל בן רחל בן עז.