תלמוד ירושלמי כתובות פרק ב הלכה ד

משנה: זה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו שלחבירי וזה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו שלחבירי הרי אילו נאמנין. זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי צריכין שיצטרף עמהן אחר דברי רבי. וחכמים אומרים אינן צריכין שיצטרף עמהן אחר אלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי. הלכה: זה אומר זה כתב ידי כול׳. למה נצרכה. לרבי. אף על גב דרבי אומר. צריכין שיצטרף אחר עמהן. מודה הוא הכא שהן נאמנין. אמר רבי זעירא. תני בכתובות דבית רב. דברי רבי (לעזר) על השטר ודברי חכמים במעיד על המלוה. תני. כותב אדם עדותו ומעידה אפילו לאחר כמה שנים. רב חונה אמר. והוא שיהא זכור עדותו. רבי יוחנן אמר. אף על פי שאינו זכור עידותו. ותייא דרב חונה כרבי ורבי יוחנן כרבנין. רבי זעירא רב חונה בשם רב. אין הוא ואחר מצטרפין על חתימת העד השיני. היך עבידא. היה אחד מכיר כתב ידו וכתב ידו שלחבירו ואחד אין אדם מכירו וחבירו מכירו. חבירו מה הוא שיצטרף עם אחד מן השוק להעיד עליו. הדא הוא דמר רבי זעירא רבי הונא בשם רב. אין הוא ואחר מצטרפין על חתימת העד השיני. לא צורכה דלא כשהיו שנים. אחד הכל מכירין כתב ידו ואחד אין אדם מכירו וחבירו מכירו. חבירו מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו. אם אתה אומר כן נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד. אמר רבי יודן. ויאות. אילו שנים שיצאו מעיר שרובה גוים כגון הדא סוסיתא. אחד הכל מכירין אותו שהוא ישראל ואחד אין אדם מכירו חבירו מכירו. מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו. אם אומר את כן לא נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד. וכא נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד. רבי חגיי אמר רבי זעירא בעא. עד אחד בפה ועד אחד בשטר מהו שיצטרפו. עד אחד בכתב כלום הוא. לכן צריכה. כשהיו שנים. מצאו לקיים כתב ידו שלראשון ולא מצאו לקיים כתב ידו שלשיני. רבי מנא בעא. עד אחד בכתב מהו לזוקקו לשבועה. עד אחד בכתב כלום הוא. לכן צריכה. כשהיו שנים מצאו לקיים כתב ידו שלראשון ולא מצאו לקיים כתב ידו שלשיני. כהדא. אין מקבלין מן העדים אלא אם כן ראו שניהן כאחת. רבי יהושע בן קרחה אומר. אפילו ראו זה אחר זה. רבי ירמיה רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב. מודין חכמים לרבי יהושע בן קרחה בעידי בכורה ובעידי חזקה. רבי בא בשם רבי ירמיה. אף בעדי סימנים כן. מה דא פשיטא. בשזה אומר. ראיתי שתי שערות בגבו. וזה אומר. ראיתי שתי שערות בגבו. אחד אומר. ראיתי שערה אחת בגבו. ואחד אומר. ראיתי שערה אחת בכריסו. לא כלום. כל שכן גבו וגבו. שנים אומרים. ראינו שערה אחת בגבו. ושנים אומרים. ראינו שערה אחת בכריסו. רבי יוסי בירבי בון ורבי יהושעיא בריה דרבי שמאי. חד אמר. פסול. וחורנא אמר. כשר. מן דמר. פסול. במעיד על חצי סימנין. ומן דמר. כשר. שמא נשרו. אחד אומר. ראיתי שתי שערות בגבו. ואחד אומר. ראיתי שתי שערות בכרסו. רבי בא אומר. דברי הכל כשר. רבי חגי אומר. דברי הכל פסול. רבי יוסי אמר. במחלוקת. אמר רבי יוסי לרבי חגי. והא רבי יודן סבר דכוותי. אמר. על דרביה אנא פליג לא כל שכן עלויה. אמר רבי מנא. יאות אמר רבי חגי. אלו שטר שהוא מחותם בארבע חותמות וקרא עליו ערער זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים. שמא כלום הוא. ואין כל חתימה וחתימה צריכה שני עדים. וכה כל סימן וסימן צריך שני עדים. רבי חנינא יליף לה משני חזקה. אלו אחד מעידה שאכלה שנה ראשונה שניה ושלישית ואחד מעידה שאכלה שנה רביעית חמשית וששית שמא כלום הוא. ואין כל חזקה וחזקה צריכה שני עדים. וכה כל סימן וסימן צריך שני עדים.