תלמוד ירושלמי כתובות פרק ב הלכה ה

משנה: האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת. הלכה: האשה שאמרה אשת איש הייתי כול׳. תני. אם משנישאת באו עדים הרי זו לא תצא. רב חונא ורבי חנינה תריהון אמרין. לא סוף דבר משנישאת אלא אפילו התירוה בית דין להינשא. כהדא. חדא איתתא אתת לגבי רבי יוחנן אמרה ליה. אשת איש הייתי וגרושה אני. והתירוה. מן דנפקת אמרין ליה. רבי. הרי עידיה בלוד. אמר. כך אני אומר. אפילו עדיה בקסוסנון תמתין. אמר רבי יוסי בר בון. תרין עובדין הוון. אחד אמרין ליה. הרי עדיה בלוד. ואחד אמר לו. הרי עידיה בקסרין. וכן הוה. אמר לון. כך אומר אני. אפילו עדיה בקסוסנון תמתין. רבי יודן בעא. אשת איש הייתי ונתגרשתי במקום פלוני. ובאו שנים ואמרו. לא נתגרשה אשה במקום פלוני. מכחישין הן אותה. רבי יוסי בעא. אמרה. אשת איש הייתי ונתגרשתי במקום פלוני באותו היום. ובאו ואמרו. נתגרשה אשה במקום פלוני. ובאו שנים ואמרו. לא נתגרשה אשה במקום פלוני. בהכחיש עדות בתוך עדות אנו כחיין מפיה. היום אמרה. אשת איש הייתי. ולמחר אמרה. גרושה אני. אמרינן לה. אתמול אמרת אכין ויום דין אכין. אמרה לון. מפני כת שלפריצים שהיו באין להזדווג לי. רבי אבין בשם רבי אילא. מכיון שהביאה מתלא לדבריה נאמנת. כהדא. שמואל בעא איזדקוקי לאיתתיה. אמרה ליה. טמיאה אני. למחר אמרה ליה. טהורה אני. אמר לה. אתמול אמרת טמיאה ויומא דין טהורה. אמרה ליה. לא הווה בחיילי היי שעתא. אתא שאל לרב. אמר ליה. מכיון שהביאה מתלא לדבריה נאמנת.