תלמוד ירושלמי כתובות פרק ג הלכה א

משנה: אילו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית והבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה יש להן קנס אף על פי שהן בהיכרת אין בהן מיתת בית דין. הלכה: ואילו נערות כול׳. כתיב ולו תהיה לאשה. אשה שהיא ראויה לו. וממזרת היא ראויה לו. רבי שמעון בן לקיש אמר. כסף ישקול כמוהר הבתולות. ריבה כאן בתולות הרבה. אמר רבי זעירא. אילו היה כתוב בתולת כמוהריות. לית כתיב אלא כמוהר הבתולות. לא ריבה אותן הכתוב אלא למוהר בלבד. ויי דא אמרה הדא. דתני חזקיה. אם מאן ימאן אביה. אין לי אלא שמיאן אביה. מניין שאם ימאנו אפילו מהשמים. תלמוד לומר מאן ימאן מכל מקום. מעתה הבא על השפחה (לא) יהא לו קנס. לית יכיל. דתני. יכול הבא על השפחה ארמית יהא חייב. תלמוד לומר מהר ימהרנה לו לאשה. את שיש לו הוייה בה. יצאת שפחה ארמית שאין לה הוייה בה. התיבון. הרי אחותו אין לו הוייה בה והוא משלם קנס. שנייא היא שיש לה הוייה אצל אחר. הרי בתו יש לה הוייה אצל אחר ואינו משלם קנס. שנייה היא שהוא מתחייב בנפשו. שכל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון. נתינה. אמר רבי יוסי. נתינים לא חשו להם אלא משום פסולי משפחה. אף תימר. משום פסולי עבדות. מעתה הבא על הנתינה לא יהיה לו קנס. ותנינן. הבא על הנתינה יש לו קנס. כותית. אתיא כמאן דאמר. כותי כישראל לכל דבר. ברם כמאן דמר. כותי כגוי. לא בדא. דאיתפלגון. כותי כגוי. דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר. כותי כישראל לכל דבר. אפילו תימא. כותי כגוי. כותים משום מה הן פסולין. לא משום גוי ועבד. גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר. וממזרת יש לה קנס. לחומרין או לעניין משפחה את עבד ליה גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר. לעניין קנס את עביד ליה כישראל הבא על הגויה הוולד גוי. אמר רבי יוסי בירבי חנינא. האונס והמפתה את היתומה פטור. אמר רבי בא בר ממל. מחלוקת כרבי יוסי הגלילי. ברם כרבי עקיבה יש לה קנס וקנסה שלעצמה. אמר רבי יוסי. מתניתא אמרה פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. ולא כיתומה היא. והתני. תחת אשר עינה. לרבות את היתומה לקנס. דברי רבי יוסי הגלילי. אמר רבי אחי. תיפתר שבא עליה עד שלא מת אביה ומת אביה. כבר נראה ליתן לאביה. תמן תנינן. האוכל תרומה מזיד משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. ותנינן. אילו הן הלוקין. הכא את אמר לוקה. וכא את אמר. משלם. אמר רבי יוחנן. לצדדין היא מתניתה. אם התרו בו לוקה. לא התרו בו משלם. סבר רבי יוחנן למימר. במקום מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה. וילקה וישלם. כדי רשעתו. משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. וישלם ולא ילקה. במי שיש בו שתי רשעיות הכתוב מדבר והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר. רבי שמעון בן לקיש אמר. ואפילו לא התרו אינו משלם. מאחר שאילו מתרין בו לוקה. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש. האוכל תרומה שוגג משלם את הקרן וחומש. ואלו התרו בו אינו לוקה. פתר לה כרבי מאיר. דרבי מאיר אמר. לוקה ומשלם. מתניתא פליגא על דרבי שמעון בן לקיש. דתנינן. אילו נערות שיש להן קנס. אילו התרו בו אינו לוקה. פתר לה כרבי מאיר. דרבי מאיר אמר. לוקה ומשלם. רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש. מן המוציא שם רע למד רבי מאיר. ויסרו אותו מכות. וענשו אותו ממון. רבנין אמרין לחידושו יצא המוציא שם רע. ודבר שהוא יוצא לחידושו אין לומדין ממנו. לפי שבכל מקום אין אדם מתחייב מדיבורו. וכאן אדם מתחייב מדיבורו. הואיל וכן אי את למד ממנו. דבר אחר. כאן אין את למד ממנו לא עונשין ולא מכות. לא כן אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן. שוגג בחלב מזיד בקרבן מתרין בו לוקה ומביא קרבן. וכא לוקה ומשלם. רבי בון בר חייה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אמר כדי רשעתו. שני דברים מסורין לבית דין. את תופס אחד מהן. יצא דבר שמסור לשמים. הכל מודין שאין ממון אצל מיתה. מן הדא מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת. מה מכה בהמה לא חלקתה בו בין שוגג למזיד לחייבו ממון. אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד לפוטרו ממון. מה פליגין. בממון אצל מכות. רבי יוחנן אמר. אין ממון אצל מיתה ויש ממון אצל מכות. רבי שמעון בן לקיש אומר. כשם שאין ממון אצל מיתה כך אין ממון אצל מכות. רבי אמי בבלייא בשם רבנין דתמן. טעמא דרבי שמעון בן לקיש. רשע רשע. נאמר רשע במחוייבי מיתה ונאמר רשע במחוייבי מכות. מה רשע שנאמר במחוייבי מיתות בית דין אין ממון אצל מיתה. אף רשע שנאמר במחוייבי מכות אין ממון אצל מכות. נתן בר הושעיה אמר. כאן בנערה וכאן בבוגרת. נערה יש לה קנס ואין לה מכות. בוגרת יש לה מכות ואין לה קנס. ואין לה בושת ופגם. רבנין דקיסרין אמרין. תיפתר שפיתתו או שמחלה לו. וסבר נתן בר הושעיה. במקום מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה. וילקה וישלם. כדי רשעתו. משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. וישלם ולא ילקה כעדים זוממין. כמה דתימר תמן בעדים זוממין. משלמין ואין לוקין. וכא משלם ואינו לוקה. אמר רבי יונה. טעמא דרבי נתן בר הושעיה. כדי רשעתו. את שמכותיו יוצאות כדי רשעתו. יצא זה שאומר לו עמוד ושלם. מתניתין פליגא על רבי שמעון בן לקיש. האוכל תרומה מזיד משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. על דעתיה דנתן בר הושעיה דאמר. משלם. ניחא. על דעתיה דרבי יוחנן דאמר. אם התרו בו לוקה ואם לא התרו בו משלם. פתר לה מזיד ב[לא] התראה. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש לא שנייא. היא שוגג היא מזיד. היא התרו בו היא לא התרו בו. פתר לה כרבי מאיר דאמר. לוקה ומשלם. אמר רבי חנינה קומי רבי מנא. ואפילו יסבור רבי שמעון בן לקיש כדמתניתין דרבי מאיר. קרייה דרבי מאיר. והכתיב איש כי יאכל קודש בשגגה. אלא מיסבר סבר רבי שמעון בן לקיש. חומש קרבן. ואפילו תימר. חומש קרבן. קרן קרבן. אמר רבי יודן בר שלום. מתניתין אמרה שהקרן קנס. דתנינן תמן אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנין והן נעשין תרומה. אילו ממה שאכל היה משלם ניחא. ועוד מהדא דתני. אכל תרומה טמיאה משלם חולין טהורין. ואם שילם חולין טמאין יצא. ולא דמי עצים הוא חייב לו. הדא אמרה שהקרן קנס. כמה דאת אמר קרן קנס. ודכוותה חומש קנס. אלא רבי שמעון בן לקיש כדעתיה. כמה דו אמר תמן. הכל היה בכלל לא תענה ברעך עד שקר. יצא ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. לא שישלם ממון. וכא הכל היה בכלל וכל זר לא יאכל קודש. יצא ואיש כי יאכל קודש בשגגה שישלם ממון. ותני מודין חכמים לרבי מאיר בגונב תרומת חבירו ואכלה שהוא לוקה ומשלם. שכן האוכל תרומה לוקה. והתני מודין חכמים לרבי מאיר בגונב חלב חבירו ואכלו שלוקה ומשלם. שכן האוכל חלבו לוקה. והתני. החוסם את הפרה משלם ששת קבין לפרה וארבעה קבין לחמור. שכן החוסם פרתו לוקה. אמר רבי יוסי. שכן מחוייבי מיתות. גנב תרומת הקודש ואכלה שהוא לוקה ומשלם. מכל מקום הפסידו ממון. אמר רבי מנא קומי רבי יוסי. מעתה הבא על אחותו קטנה ילקה וישלם. שכן הבא על אחותו בוגרת לוקה. חזר ומר. גבי אחותו חל עליו תשלומין ומיתה כאחת. ברם הכא. מכיון שחסם נתחייב מכות. מיכן ואילך בתשלומין. התיב רבי זעירא קומי רבי מנא. הרי המצית גדישו שלחבירו בשבת. על שיבולת הראשון חייב [מיתה] מיכן והילך בתשלומין. ולית אמר כן על כל שיבולת ושיבולת יש בה התריית מיתה. וכא על כל חסימה וחסימה יש בה התריי[ת] מכות. רבי יוסי בי רבי בון אמר. תרין אמוראין. חד אמר. בחוסם בתרומה ובקדשים. וחרנה אמר. בחוסם על ידי שליח. שליח לוקה והוא פטור. דם יחשב לאיש ההוא ולא לשולחיו. שוגג בתרומה ומזיד בחמץ. שוגג בתרומה ומזיד בנזיר. שוגג בתרומה ומזיד ביום הכיפורים. אין תפתרינה בשני דברים ניחא. ואין תיפתר בדבר אחד מחלוקת רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. תמן תנינן. אין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת. הא בתשלומין שניהן שוין. מתניתא דרבי נחונייא בן הקנה. דרבי נחונייא בן הקנה אומר. יום הכיפורים כשבת לתשלומין. רבי שמעון בן מנסיא אומר. מחוייבי כריתות כמחוייבי מיתות בית דין. מה ביניהון. רבי אחא בשם רבי אבינא. נערה נידה ביניהון. רבי מנא אומר. אף אחות אשתו ביניהון. על דעתיה דרבי נחונייא בן הקנה. מה שבת אין לו היתר אחר איסורה אף יום הכיפורים אין לו היתר אחר איסורו. ואילו הואיל ויש להן היתר אחר איסורן משלם. על דעתיה דרבי שמעון בן מנסיא מה שבת יש בה כרת. אף יום הכיפורים יש בה כרת ואילו הואיל ואין בהן כרת משלם. רבי יודה בר פזי בעא. מכות וכרת מה אמרין בה אילין תניי . אמר רבי יוסי. צריכה לרבנין. רבי יונה בעא. למה לא שמע לה מן הדא דתני רבי שמעון בן יוחי. דתני רבי שמעון בן יוחי. רבי טרפון אומר. נאמר כרת בשבת ונאמר כרת ביום הכיפורים. מה כרת שנאמר בשבת אין מכות אצל כרת אף כרת שנאמר ביום הכיפורים אין מכות אצל כרת. אמר רבי מנא קומי רבי יוסי. מה צריכה. לא כרבי שמעון בן לקיש. ברם כרבי יוחנן. מה מכות אצל מיתה יש לו כל שכן מכות אצל כרת. ואיתפלגון. השוחט אותו ואת בנו לשם עבודה זרה. רבי יוחנן אמר. התרו בו משם אותו ואת בנו לוקה. משם עבודה זרה היה נסקל. רבי שמעון בן לקיש אמר. אפילו התרו משם אותו ואת בנו אינו לוקה מאחר שאילו התרו בו משם עבודה זרה היה נסקל. אמר ליה. אפילו כרבי יוחנן צריכה לו. תמן שני דברים. וכא דבר אחד. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש מה איכא בין אילין תנאי לאילין רבנין. לאוין. לא כריתות. רבי יודן אמר. הבא על הממזרת ביניהון. רבי חנניה אמר. המצית גדיש חבירו ביום [טוב] ביניהון. על דעתין דאילין תנאי הואיל ואין בהן כרת משלם. על דעתין דרבנין דאילו הואיל ויש בהן מכות אינו משלם. מעתה אילו נערות שיש להן קנס. דלא כרבנין. אמר רבי מתניה. תיפתר דברי הכל בממזר שבא על הממזרת. ואשת אחיו לאו יבמתו היא. אמר רבי מתניה. תפתר שהיו לאחיו בנים ואירס אשה ומת ובא אחיו ואנסה.