תלמוד ירושלמי כתובות פרק ג הלכה י

משנה: האומר פיתיתי את בתו שלפלוני משלם בושת ופגם על פי עצמו ואינו משלם קנס. האומר גנבתי וטבחתי ומכרתי משלם את הקרן על פי עצמו ואין משלם לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמישה. המית שורי את פלוני או שורו שלפלוני הרי זה משלם על פי עצמו. המית שורי עבדו שלפלוני אינו משלם על פי עצמו. זה הכלל כל המשלם יותר על מה שהזיק אינו משלם על פי עצמו. הלכה: האומר פיתיתי את בתו שלפלוני כול׳. רבי יצחק שאל. מהו שישלם דמי העבד מפי עצמו. מה צריכה ליה. כל שלשים קנס או יותר מדמיו קנס. אין תימר. כל שלשים קנס. [אין] משלם. אין תימר. יותר מדמיו קנס. (אינו) משלם. תמן תנינן. המית שורך את עבדי. והוא אומר. לא המית. משביעך אני. ואמר אמן. [פטור]. אמר רבי חגיי קומי רבי יוסי. תיפתר שהמית עבד מוכה שחין. אמר לו. אמור דבתרה. המית שורך את בני. והוא אומר. לא המית. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. ופתרה כמוכה שחין ויהא פטור. אמר רבי חגיי קומי רבי יוסי. תיפתר כמאן דמר. ונתן פדיון נפשו. שלמזיק. אמר ליה. ואין כמאן דאמר. ונתן פדיון נפשו. שלמזיק. כולו קנס. מהו שיאמרו לו. צא ידי שמים. נישמעינה מן הדא. מעשה ברבן גמליאל שהפיל שן טבי עבדו. אתא גבי דרבי יהושע. אמר ליה. טבי עבדי מצאתי עילה לשחררו. אמר ליה. ומה בידך. ואין קנסות אלא בבית דין ובעדים. ויאמרו לו. צא ידי שמים. הדא אמרה שאין אומרין לו צא ידי שמים. רבי גמליאל בירבי אבינה בעא קומי רבי מנא. רבן גמליאל כמאן דמר. מותר לשחררו. אמר ליה. כל גרמה אמרה שאסור לשחררו. די לא כן היו לו לשחרר משעה ראשונה.