תלמוד ירושלמי כתובות פרק ד הלכה א

משנה: נערה שנתפתתה בשתה ופגמה וקנסה לאביה והצער בתפוסה. עמדה בבית דין עד שלא מת האב הרי הן שלאב. מת האב הרי הן שלאחין. לא הספיקה לעמוד בבית דין עד שמת האב הרי הן שלעצמה. הלכה: נערה שנתפתתה כול׳. מאן תנא נערה. רבי מאיר. ברם כרבנין אפילו קטנה. והצער בתפוסה. באנוסה. ודלא כרבי שמעון. דרבי שמעון פוטר את האונס מן הצער. עד כדון דברים הבאים מחמת הביאה. חבל בה. סימה את עינה. קטע את ידה. שיבר את רגלה. למי הוא משלם לה או לאביה. רבי יוחנן אמר. נותן לאביה. רבי שמעון בן לקיש אמר. נותן לעצמה. מיסבר סבר רבי שמעון בן לקיש שמעשה ידיה שלה עד שתבגור. רבי יוחנן אמר. מבגורה ואילך. רבי אבין בשם רבי הילא. עד שעת בוגרה פליגין. אבל מבוגרה ואילך כל עמא מודיי שהן שלעצמה. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. ומתניתא מסייעא לרבי יוחנן. החובל בבתו ובנו שלחבירו. שלבנו יתן מיד. ושלבתו יעשה בהן סגולה. אמר רבי יודן אבוי דרבי יודה אבוי דרבי מתניה. אית מתני. רישא וסיפא מסייע לרבי שמעון בן לקיש. החובל בבתו קטנה ניזקה שלה ופטור מן הבושת ומן הפגם. אחרים שחבלו בה נזקה שלה והשאר יעשה בהן סגולה ובושתה ופגמה שלאביה. מה חמית מימר כן. תני רבי שמעון בן יוחי. ונתן לנערה. ונתן לאבי הנערה. הא כיצד. עמדה בדין עד שלא מת אביה אשכחת אמר. ונתן לאבי הנערה. מת אביה אשכחת אמר. ונתן לעצמה. עמדה בדין עד שלא בגרה אשכחת אמר. ונתן לאבי הנערה. משבגרה אשכחת אמר. ונתן לעצמה. מנן אילין מיליא. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. והתנחלתם אותם לבניכם [אחריכם] לרשת אחוזה. אותם לבניכם. אין בנותיכם לבניכם. בקנס הכתוב מדבר. תני רבי חייה. אין להן לא בקנסי הבת לא בפיתויה ולא בחבליה. קנס אימתי הוא מתחייב. רבי יונה אמר. משעה ראשונה. רבי יוסי אמר. בסוף. מתיב רבי יוסי לרבי יונה. על דעתך דתימר משעה ראשונה. והא תנינן. עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן שלאב. מת האב הרי הן שלאחין. אמר ליה. מטינתה לההיא דתני רבי שמעון בן יוחי. ונתן לנערה. ונתן לאבי הנערה. מתיב רבי יונה לרבי יוסי. על דעתך דתימר בסוף. והא תנינן. עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן שלאב. משבגרה הרי הן שלעצמה. ובוגרת יש לה קנס. אמר ליה. מטינת[ה] לההיא דתני רבי חייה. דתני רבי חייה. תחת אשר עינה. לרבות שהיתה נערה ובגרה. ואתיא אילין פלוגוותא כהלין פלוגוותא. דתנינן תמן. גנב משלאביו טבח ומכר ואחר כך מת משלם תשלומי ארבעה וחמשה. מתיב רבי יוסי לרבי חגיי. על דעתך דתימר. בעמידת בית דין הדבר תלוי. ניתני. גנב משלאביו טבח ומכר בחיי אביו. לא הספיק לעמוד בדין עד שמת אביו משלם תשלומי כפל. והן אמר. ארבעה וחמשה. ברם הכא כל עמא מודו שהן שלעצמה. לא צורכה דלא למי הוא נותן לעצמה. נותן לאביה.