תלמוד ירושלמי כתובות פרק ד הלכה יד

משנה: כך היו אנשי ירושלם כותבין. אנשי הגליל היו כותבין כאנשי ירושלם. אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן לה כתובה לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה. הלכה: כך היו אנשי ירושלם כותבין כול׳. אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונן. אנשי יהודה חסו על ממונן ולא חסו על כבודן. רבי חנניה בריה דרבי אבהו. ואית דאמרי לה בשם רבי אבהו. קיסרין כיהודה ושאר כל הארצות כירושלם. חד בר נש מי דמך אמר. ייבון לאיתתא דההוא גברא פרנא. אתא עובדא קומי רבי מנא אמר. יתקיימון דברי המת. אמר ליה רבי חנינה. ויש אדם מבטל תנאי כתובה בפה. אמר ליה. אנת אמרת את מנא לך. אמר ליה. ולא בגליל אנן קיימין. וסברנן מימר. אנשי הגליל חסו על כבודן לא על ממונן.