תלמוד ירושלמי כתובות פרק יא הלכה א

משנה: אלמנה ניזונת מניכסי יתומין ומעשה ידיה שלהן ואינן חייבין בקבורתה. יורשיה היורשים כתובתה חייבין בקבורתה. הלכה: אלמנה ניזונת מניכסי יתומין כול׳. רב יהודה בשם שמואל רבי אבהו בשם רבי יוחנן. מציאתה שלה. הותירה מזונות. אשת איש שמציאתה שלו הותירה מזונות שלו. אלמנה שמציאתה שלה הותירה מזונות שלה. הותירה בליות שלה. מה אם אשת איש שהותירה מזונות שלו. הותירה בליות שלה. אלמנה שהותירה מזונות שלה. הותירה בליות לא כל שכן. תמן צריכה לון לנידתה. אף הכא צריכא לון לנידתה. רבי אימי בשם רבי יוסי בן חנינה. אף היא אינה עושה אותן דברים שלייחוד. מה הן דברים שלייחוד. סכה להון את גופן ומרחצת להון את פניהן ומוזגת להון את הכוס. ומוסיפין לה על מזונותיה. אשת איש אין לה יין. אלמנה יש לה יין. אשת איש שאמרה. יצאו מעשה ידיי למזונותיי. אין שומעין לה. אלמנה שאמרה. יצאו מעשה ידיי למזונותיי. שומעין לה. רב אמר. המת אמר. אל תקברוני. נקבר בצדקה. רבי אימי בעא. וכי עלת על דעתך שיהו אחרים מתפרנסין משלו והוא נקבר בצדקה. מתניתא פליגא על רב. יורשיה היורשין כתובתה חייבין בקבורתה. פתר לה בשירשו קרקע. כהדא דתני. הניח עבדים ושפחות ושטרות ומטלטלין. כל הקודם בהן זכה והלה נקבר בצדקה. מפני שקדם ותפס. הא אם לא קדם ותפס מוציאין מידו. פתר ליה באומר. קברוני. כהדא דאמר רבי יוסי בשם רבנין. נקבר המת ולא אמר. קברוני. אף על פי שקדמו אחרים ותפשו מוציאין מידן. בשתפסו קרקע. והא דאת אמר. מוציאין מידן. בשתפס קרקע. אבל בשתפסו מטלטלין אין מוציאין מידן. במלוה בעדים. אבל במלוה בשטר בין שתפשו קרקע בין שתפשו מטלטלין אין מוציאין מידן. דאמר רבי אבא בר רב הונא. עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן. והוא שמת מאותו החולי. הא הבריא לא. ובמסיים ואומר. תנו שדה פלונית לפלוני. אמר. תנו שדה פלונית לפלוני. כמי שסיים. או עד שיאמר. חצייה בצפון וחצייה בדרום. רבי יודן בעי. אמר שרפוני ועבדו בי עבודה ותנו חצי שדה פלונית לפלוני. אם אין שורפין אין נותנין. רבי חגיי בעא. שכיב מרע שאמר. יזונו בנותיי. בלא כך אין בנותיו ניזונות. לא צורכא דלא. מהו שיזונו מן המשועבדין ומהו שיזונו מן המטלטלין. רבי יודן ברח לנוי אתא עובדא קומי רבי יוסי. שכיב מרע שאמר. יינתנו אותיותיו לפלוני. אמר ליה. אין שכיב מרע מזכה אלא בדברים שהן נקנין או בשטר או במשיכה. ואילו נקנין במשיכה ובשטר. כהדא דתני. ספינה נקנית במשיכה. דברי הכל. רבי נתן אומר. ספינה ואותיות נקנין במשיכה ובשטר. כתב ולא משך משך ולא כתב לא עשה כלום עד שיכתוב וימשוך.