תלמוד ירושלמי כתובות פרק יא הלכה ד

משנה: אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה. היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל. אפילו היא אומרת אני אחזיר את הדינר ליורשין מכרה בטל. הלכה: אלמנה שהיתה כתובתה מאתים כול׳. ניחא שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה. מכל מקום הרי מפסידה את היתומין במנה. בשוה מנה במאתים אין סופו לחזור משם מקח טעות. תיפתר שהוקיר המקח. אמר רבי אבין. הדא מסייעא לרבי שמעון בן לקיש. דרבי שמעון בן לקיש אמר. אין למקח הונייה לעולם. אמר רבי יוחנן. אם היה המקח מופלג יש לו הונייה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. אילו דברים שאין להן הונייה. העבדים והשטרות והקרקעות וההקדישות. פתר לה. ובלבד דבר שאינו מופלג. פדה שוה מנה במאתים. רבי יוחנן אמר. אינו פדוי. ורבי שמעון בן לקיש אמר. פדוי. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. אמר. טלית זה תחת חמור זה. יצא לחולין. וסיפא פליגא על רבי שמעון בן לקיש. צריך להיעשות דמים. אמר רבי יוסה. כל גרמה אמרה שהוא צריך להיעשות דמים. מה פליגין. להביא מעילה. רבי יוחנן אמר. מביא קרבן מעילה. רבי שמעון בן לקיש אמר. אינו מביא קרבן מעילה.