תלמוד ירושלמי כתובות פרק יב הלכה ב

משנה: ניסית הבת הבעל חייב במזונותיה ו[הן] נותנין לה דמי מזונות. מתו בנותיהן נזונות מנכסים בני חורין והיא נזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב. הפיקחים היו כותבין על מנת שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי. הלכה: ניסית הבת. הבעל חייב במזונותיה כול׳. תניי כתובה שכתבו בשטר. רבי יעקב בר אחא אמר. איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר. לחיזוק כתבן. ורבי שמעון בן לקיש אמר. לגבות מן המשועבדים כתבן. רבי ירמיה מחליף שמועתה. אמר רבי יודן. מתניתא מסייעה למאן דמר. לחיזוק כתבן. דתנינן תמן. אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים המשועבדין מפני תיקון העולם. לא בשטר. אף הכא בשטר. אמר רבי חנניה. מפני שהיא כבעלת חוב. לא בשטר. אף הכא בשטר. מתה אינה עמה. נתגרשה אין עמה. החזירה. מאן דאמר. לכתובה אבל לא לתנאין תני. מאן דאמר. בין לכתובה בין לתנאין. מה הני. הפיקחים היו כותבין. על מנת שאני זן את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי. ותני עלה. ובלבד מן הנישואין הראשונים. ואתייא כיי דמר רבי חנינה. המשיא את בנו בבית זכה בבית. ובלבד מן הנישואין הראשונים.