תלמוד ירושלמי כתובות פרק י הלכה ה

משנה: מי שהיה נשוי ארבע נשים ומת הראשונה קודמת לשנייה ושנייה לשלישית ושלישית לרביעית. הראשונה נשבעת לשנייה ושנייה לשלישית ושלישית לרביעית והרביעית נפרעת שלא בשבועה. אמר בן ננס וכי מפני שהיא אחרונה נשכרת אף היא לא תפרע אלא בשבועה. היו כולן יוצאות ביום אחד כל הקודמת לחבירתה אפילו שעה אחת זכתה. וכך היו כותבין בירושלם שעות. היו כולן יוצאות בשעה אחת ואין שם אלא מנה חולקות בשוה. הלכה: מי שהיה נשוי ארבע נשים כול׳. רבי אבונא בשם רבי שמואל. כדברי בן ננס לשטר אחד שיצא על (האשה) לקוחות כולהן חולקין בשוה. אמר רבי עקיבה קומי רבי מנא. לית הדא פליגא על רבי שמואל. דשמואל אמר שוחדא דדייני. לשני שטרות שיצאו על שדה אחת. לאי זה מהן שירצה להחליט מחליטין. וכא הוא אמר אכין. אמר ליה. לא בשני שטרות דילמא בשטר אחד. וכא בשטר אחד אנן קיימין. ולא שמיע דמר רבי אבין בשם שמואל. לא שנייא. בין שני שטרות שיצאו על שני שדות ובין שני שטרות שיצאו על שדה אחת. אי זה מהן שירצו בית דין להחליט מחליטין. הנהיג רבי בארנונא ובגולגולת ובאנפרות כהדא דבן ננס. כהדא. קריבין דרבי יוסי זבנין חקלוון מן אילין דבר תפקן. אזלון אילין דבר תפקן ונסבין להון נשין. אעלון להון שקיעין. אתון בעיי מתגרייא בקריבי דרבי יוסי. אמר לון רבי מנא. אנא ידע כד זבנתון אילין חקלוותא לא הוו אילין שקיעיא קדמיכון.