תלמוד ירושלמי מגילה פרק א הלכה ה

משנה: קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני. אין בין אדר הראשון לאדר שני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים: הלכה: מתניתא בשעיברו ואחר כך קראו אותה. אבל אם קראו אותה ואחר כך עיברו לא בדא. מתניתא לא אמרה כן אלא קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השיני. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. כתוב לקיים את אגרת הפורים הזאת. מה תלמוד לומר השינית. אלא מיכן שאם קראו אותה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השיני. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק. מה עשו מרדכי ואסתר. כתבו אגרת ושלחו לרבותינו. שכן אמרו להם. מקבלין אתם עליכם שני ימים הלילו בכל שנה. אמרו להן. לא דיינו הצרות הבאות עלינו אלא שאתם רוצין להוסיף עלינו עוד צרתו שלהמן. חזרו וכתבו להן איגרת שנייה. הדא היא דכתיב לקיּים עליהם את איגרת [הפורים] הזאת השנית. מה היה כתוב בה. אמרו להן. אם מדבר זה אתם מתייראים הרי היא כתובה ומעלה בארכיים. הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. שמונים וחמשה זקינים ומהם שלשים וכמה נביאים היו מצטערין על הדבר הזה. אמרו. כתוב אלה המצות אשר צוה יי את משה. אילו המצות שנצטוינו מפי משה. כך אמר. לנו משה. אין נביא אחר עתיד לחדש לכם דבר מעתה. ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר. לא זזו משם נושאים ונותנין [בדבר] עד שהאיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם ומצאו אותה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים. הדא היא דכתיב ויאמר יי אל משה כתוב זאת זכרון בספר. זאת תורה. כמה דתימר וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. זכרון אילו הנביאים. ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יי וגו׳. בספר אילו הכתובים. ומאמר אסתר קיים את דברי הפורים האלה ונכתב בספר. רב ורבי חנינה ורבי יונתן ובר קפרא ורבי יהושע בן לוי אמרו. המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני. אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר. הנביאים והכתובים עתידין ליבטל. וחמשת סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל. מה טעמא. קול גדול ולא יסף. רבי שמעון בן לקיש אמר. אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל. נאמר כאן קול גדול ולא יסף. ונאמר להלן וזכרם לא יסוף מזרעם. הלכות. הליכות עולם לו. רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש. צפה הקדוש ברוך הוא שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל. אמר. מוטב שיקדים כספן שלבניי לכספו שלאותו הרשע. לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים. רבי אבהו בשם רבי לעזר. בכל שנה ושנה. הקיש שנה שהיא מעוברת לשנה שאינה מעוברת. מה שנה שאינה מעוברת אדר סמוך לניסן אף שנה שהיא מעוברת אדר סמוך לניסן. אמר רבי חלבו. כדי לסמוך גאולה לגאולה. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה. אותה השנה היתה מעוברת. מה טעם. מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר. אדר הראשון תוספת. אדר השיני תוספת. מה ביניהון. רבי שמואל בר רב יצחק אמר. שני כבשי עצרת ביניהון. נולד בחמשה עשר באדר בשנה שאינה מעוברת ונכנס לשנה שהיא מעוברת. אין תימר. אדר הראשון תוספת. שנה ארוכה היא. אין תימר. אדר השיני תוספת. אין לו אלא עד חמשה עשר באדר הראשון. אמר רבי אייבו בר נגרי. מתניתא אמרה כן. אדר הראשון תוספת. דתנינן תמן. הן העידו שמעברין את השנה כל אדר. שהיו אומרים. עד הפורים. הן העידו שמעברין את השנה על תניי. הדא אמרה. אדר הראשון תוספת. אין תימר. אדר השיני תוספת. לא קיים על שתא ומעבר לה. מר עוקבא אשכח תרין איגרן. בחדא כתיב. ושפר באפיי ובאפי חבריי מוספה על שתא תלתין יומין. ובחדא כתיב. ושפר באפיי ובאפי חבריי מוספה על שתא ירח יומין. מאן דאמר תלתין יומין. אדר הראשון תוספת. ומאן דאמר. ירח יומין. אדר השיני תוספת. אין מן הדא לית שמע מינה כלום. דאמר רבי יעקב בר אחא ורבי יודן גזורי רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. לעולם שני חדשים מעוברין. עיבר את הראשון ולא עיבר את השיני מה שעשה עשוי. לעולם אדר סמוך לניסן חסר. תני. רבן שמעון בן גמליאל אומר. מצות הנוהגות באדר השיני אינן נוהגות באדר הראשון חוץ מן הספד ומן התענית שהן שוין בזה ובזה. רבי בא רב ירמיה בשם רב רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. רבי חונה רבה דציפורין אמר. הנהיג רבי חנינה דציפורין כהדא דרבן שמעון בן גמליאל. לא אמר אלא הנהיג. הא להלכה לא. אבל לעניין שטרות כותבין. אדר הראשון ואדר השיני. אלא שכותבין אדר השיני תיניין. רבי יהודה אומר. אדר השיני כותב תי״ו ודייו. תמן תנינן. אין בין אדר הראשון לאדר השיני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. אף שימוע שקלים וכלאים יש ביניהן. רבי חלבו ורב חונה רב בשם רבי חייה רבה. הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה. אמר רבי יוסה. ויאות. כלום אמרו. משמעין על השקלים. לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן. אם אומר את. באדר הראשון. עד כדון אית בשתא שיתין יומין. כלום אמרו יוצאין אף על הכלאים לא כדי שיהו הצמחין ניכרין. אם אומר את באדר הראשון. עד כדון אינון דקיקין.