תלמוד ירושלמי מגילה פרק א הלכה ח

משנה: אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן. אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה תגלחת וצפרים: הלכה: אמר רבי יודה בר פזי. דרבי לעזר היא. דרבי לעזר אמר. [אף] בשלישית בודקין אותו מפני הקרבן. ברם כרבנן. השנייה מאונס טהור. והשלישית מאונס טמא. אמר רבי יוסה. אין לית היא דרבנן ולא אוף דרבי לעזר לית היא. דתני. אמר רבי לעזר. לא לסותרו אמרתי אלא שלא יביא קרבן. לא אמרתי שאינו זב לסתור זב. הוא לסתור לא אמרתי אלא שלא יביא קרבן. הדא אמרה. דברי הכל היא. אין תימר. דרבי לעזר היא. ניתני. השנייה בסתירה ולא בקרבן. השלישית בסתירה ובקרבן. על דעתיה דרבי לעזר. ראת שתים בשופי ואחת בקושי סותרת ואינה מביאה קרבן. אמר רבי יודן. מתניתא בשני בני אדם. אמר רבי חנינה. מתניתא אמרה כן. אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה ותגלחת וציפרים. הדא אמרה. בשני בני אדם אנן קיימין. אין תימר. באדם אחד. ניתני. אין בין בהרת גדולה לבהרת קטנה. היך מה דאת אמר תמן בשני בני אדם אנן קיימין. והכא בשני בני אדם אנן קיימין. פרחה בו מתוך הסגר. רבי יוחנן אמר. טעון צפרים. רבי לעזר אמר. אין טעון ציפרים. אמר רבי בא בר ממל. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן. מן הצרוע. להביא את שפרחה בכולו שיהא טעון צפרים. [ו]הלוא דין הוא. מה אם מי שטהר ואין סימני מטמאיו עמו יהא טעון צפרים. מי שטהר וסימני מטמאיו עמו (לא) [אינו דין ש]יהא טעון צפרים. [והלא] שעמד בו שני שבועות יוכיח. שטהר וסימני מטמאיו עמו ואין טעון ציפרים. אף אתה אל תתמה על מי שפרחה בכולו. שאף על פי שטהר וסימני מטמאיו עמו ואינו טעון צפרים. תלמוד לומר מן הצרוע. להביא את שפרחה בכולו שיהא טעון צפרים. אם אומר [את] [ל]טהר מתוך הסגר לא יהא טעון צפרים. ויתיביניה. לא מוטב להשיב פריחה על פריחות ולא עמידה על פריחות. אמר רבי חנניה חברון דרבנן. מתניתא מסייעה לרבי יוחנן. דכן תנייא מתיב לחבריה. לא. אם אמרת בזה שאינו נזקק לחליטה תאמר בזה שהוא נזקק לחליט. הואיל והוא נזקק להחליט יהא טעון צפרים. אמר רבי יעקב בר אחא. סופה מסייעה לרבי לעזר. הטהר מתוך הסגר פטור מפרימה ומפריעה ומתגלחת ומצפרים. כל מה דאנן קיימין הכא. בפריחות. אמר רבי שמואל בר אבדומא. מה פליגין. להביא צפרים. אבל להביא קרבן כל עמא מודיי שאינו מביא קרבן. ותני כן. בשביעי יגלח ובשמיני יביא. את שהוא טעון תגלחת מביא קרבן. את שאינו טעון תגלחת אינו מביא קרבן. רבי חמא בר עוקבה בשם רבי יוסי ברבי חנינה. כל ימי אשר הנגע בו יטמא. את שטומאתו תלויה בנגעו. יצא זה (שטהרתו) [שטומאתו] תלויה בספירות ימיו. עד כדון פריעה ופרימה. תגלחת וצפרים מניין. רבי לעזר דרומייא בשם רבי שמי. זאת תהיה תורת המצורע ביום. את שהוא מיטמא ומיטהר ביום אחד. יצא זה שאינו מיטמא ומיטהר ביום אחד.