תלמוד ירושלמי מגילה פרק א הלכה ט

משנה: אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית: הלכה: כתוב ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. רבי לעזר ורבי יוחנן. חד אמר. שהיו מדברים בשבעים לשון. וחורנה אמר. שהיו מדברין בלשון יחידו שלעולם בלשון הקודש. תני בר קפרא. יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם. שיהו מדברין בלשונו שליפת באוהלו שלשם. בני יפת גומר ומגוג ויון ותובל ומשך ותירס. גומר גרממייה. מגוג גותייא. מדי כשמועה. יוון אווסוס. תובל וותנייה. משך מוסייא. תירס. רבי סימון אמר. פרס. ורבנן אמרי. תרקא. בני גומר אשכנז וריפת ותוגרמה. אסייא והדיית וגרמניקיה. בני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים. אלסטרסם אבייה ודרדנייה. את הארודי רודוס. את הצמרי חמץ. את החמתי חמת. עד לשע. רבי לעזר אמר. עד קלרה. רבי יודן בר שלום אמר. מיכן לתרגום. אמר רבי יונתן דבית גוברין. ארבעה לשונות נאים שישתמש בהן העולם. ואילו הן. לעז לזמר. רומי לקרב. סורסי לאילייא. עברי לדיבור. ויש אומרים. אף אשורי לכתב. אשורי יש לו כתב ואין לו לשון. עברי יש לו לשון ואין לו כתב. בחרו להם כתב אשורי ולשון עברי. ולמה נקרא שמו אשורי. שהוא מאושר בכתבו. אמר רבי לוי. על שם שעלה בידם מאשור. תני. רבי יוסי אומר. ראוי היה עזרה שתינתן תורה על ידו אלא שקדמו דור משה. אף על פי שלא ניתנה התורה על ידיו אף הוא ניתן כתב ולשון על ידו. וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית. ולא כהלין כתבא למיקרי. מלמד שבו ביום ניתן. רבי נתן אומר. בדעץ ניתנה התורה. ואתייא כרבי יוסה. רבי אומר. אשורית ניתנה התורה. וכשחטאו נהפך להן לרעץ. וכשזכו בימי עזרא נהפך להן אשורית. גם היום מגיד משנה אשיב לך. וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר. כתב שהוא עשוי להשתנות. תני רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אלעזר בן פרטא שאמר משום רבי לעזר המודעי. כתב אשורי ניתנה התורה. מה טעם. ווי העמודים. שיהו ווים שלתורה דומים לעמודים. אמר רבי לוי. מאן דאמר. בדעץ ניתנה התורה. עי״ן מעשה ניסים. מאן דאמר. אשורי ניתנה התורה. סמ״ך מעשה ניסים. רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא ורבי סימון תריהון אמרין. תורת הראשונים לא היה לא ה״א שלהם ולא מ״ם שלהן סתום. הא סמ״ך סתום. תני. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית. בדקו ומצאו שאין התורה יכולה להיתרגם כל צורכה אלא יוונית. בורגני אחד בידה להם ארמית מתוך יוונית. רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא. תירגם עקילס הגר התורה לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע וקילסו אותו [ואמרו לו]. יפיפית מבני אדם. רבי יודה בר פזי אמר. רבי יהושע בן לוי שאל. ולמה לי נן אמרין. יש בספרים מה שאין בתפילין ומזוזות. שהספרים נכתבין בשני דפין ותפילין ומזוזות אינן נכתבים אלא בדף אחד. התיב רבי יצחק בריה דרבי חייה כתובה. דרבה. שהספרים נכתבין בשתי עורות ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא בעור אחד. אמרון חברייא קומי רבי מנא. או נאמר. דף אחד בשני עורות. לית היא דרבה. אמר לון. שכן אפילו ספרים אינן נכתבים כן. תולין בספרים. אין תולין לא בתפילין ולא במזוזות. ספרים שכתבן כתפילין וכמזוזות אין תולין בהן. תפילין ומזוזות שכתבן כספרים תולין בהן. רבי זעורה בשם רבי אימי. היה כותב. אלה עם. אם היתה הפרשה עשויה כן כשר. ואם לאו פסול. רבי זעורה בשם רבי אימי בר חיננא. ככתב ספרים כן כתב תפילין ומזוזות. רבי זעורה בשם רב. ניקב נקב ביריכו שלה״א. אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר. ואם לאו פסול. רבי זעורה בשם רב חסדא. היה הגימ״ל מכלה את (הגבול) [הגויל]. אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר. ואם לאו פסול. רבי זעורה בשם אשייאן בר נידבה. ניקב נקב באמצע בי״ת. אם היה (הגבול) [הגויל] מקיפו מכל צד כשר. ואם לאו פסול. אמר רבי זעורה. אתיא דרב חסדא כרב ותריהון פליגין על שיטתיה דאשיין בר נדבה. חבריא אמרי. אתיא דאשיין בר נדבה כרבי יוחנן. דתני. עירב את האותות. אית תניי תני. כשר. אית תניי תני. פסול. רבי אדא בר שמעון בשם רבי יוחנן. מאן דאמר כשר. מלמטן. מאן דאמר פסול. מלמעלן. כגון ארצינו תפארתינו. ארצך צריכה. תפארתך צריכה. רבי אחא בירבי שמעון בשם רבי יוחנן. לא יעמוד אדם ויתפלל במקום גבוה. מה טעם. אמר רבי בא בשם רבי פפא. ממעמקים קראתיך יי. רבי אדא בר שמעון בשם רבי יוחנן. לא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקוביו. מה טעם. הכון לקראת אלהיך ישראל. אמר רבי סימון. התכוון לקראת אלהיך ישראל. אמר רבי אלכסנדרי. שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים. שמור עצמך מן הטיפים היוצאין מבין רגליך. הדא דאת אמר. בדקים. אבל בגסים אם יכול לסבול יסבול. רבי יעקב בר אביה בשם רבי אחא. שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים. שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים שתהא טהור ונקי. אמר רבי בא. יהי מקורך. ברוך. יהי מקראך לקבר ברוך. אמר רבי ברכיה. עת ללדת ועת למות. אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי אף בשעת מיתתו יהא נקי. רבי בא בשם רב יהודה. היה עשוי כחצי חליטה. שורה העליונה שיש למטה הימינה שתים צריך שיהא בה שלש תיביות. האמצעית שתים. התחתונה אפילו [על] הארץ. רבי זעורה בשם רב חסדא. היה עשוי כמין סימפון. שורה העליונה שיש למטה שתים שלש תיביות. התחתונה שתים. והאמצעית איני יודע. רבי ירמיה אמר לה רבי זעורה בשם רב חסדא. רבי יונה ורבי יוסה תריהון אמרין. רבי זעורה בשם אשיין בר נדבה. חבריא אמרין. רבי זעורה בשם רב חננאל. אם היתה הדיו יוצאה מבין הנקבים פסול. כיצד הוא עושה. לוחכה בלשונו והיא עומדת. טעה והשמיט את השם. אית תניי תני. תולה את השם. אית תניי תני. מוחק את החול וכותב את השם ותולה את החול. רבי זעורה רב חננאל בשם רב. הלכה כמי שהוא אומר. מוחק את החול וכותב את השם ותולה את החול. רבי זעורה רב חננאל בשם רב. ואם היה כגון אני יהוה אלהיכם מותר. למה. מפני שהן שלש תיביות או מפני שיש בו חול. מה נפק מן ביניהון. אל אלהים י י. אין תימר. מפני שהן שלש תיביות. הרי הן שלש תיביות. אין תימר. מפני שיש בו חול. הרי אין בו חול. ליי צריכה. ביי צריכה. רב ששעה בריה דרב חננאל אמר. צריך לכתוב ה״א למטה מארכובתו שללמ״ד. הליי תגמלו זאת. הא ליי תגמלו זאת. מזוזה. אית תניי תני. פתוחה. אית תניי תני. סתומה. שמואל בר שילת משמיה דרב. הלכה כמי שאומר פתוחה. שאין זה מקומה. פתוחה מראשה סתומה. פתוחה מסופה פתוחה. פתוחה מיכן ומיכן סתומה. טעה והשמיט פסוק אחד. אם יש בו שתים שלש שיטין מתקנו וקורא בו. ארבע אינו קורא בו. רבי זעורה בשם רב חננאל. אף בקרע כן. תני ספר שיש בו [שתים ושלש טעיות בכל דף ודף מתקנו וקורא בו. ארבע אינו קורא בו. והתני ספר שיש בו] שמונים וחמש טעיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מתקנו וקורא בו. אמר רבי שמי. כאן בספר גדול וכאן בספר קטון. רבי זעורה בשם רב חננאל. מצא בו דף אחד שלם מציל את כולו. מה. שלם שאין בו [שלש] טעיות. או שלם שאין בו ארבע. חגרא אחוי דרבי בא בר בינה יהב אורייתא לרב חננאל וקרא בה. אמר ליה. הדא אוריתך צריכה צלו. ובסוף מצא בה דף אחד שלם והציל את כולה. מה. שלם שאין בו טעיות. או שלם שאין בו ארבע. רבי זעורה רב חננאל בשם רב. תיפורה הלכה למשה מסיני. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק. קשרי תפילין הלכה למשה מסיני. רבי ירמיה אפסקת רצועתה דתפילתה. שאל לרבי בא בר ממל. אמר ליה. וקשרתם. אפילו קשירה תמה. רבי זעורה אפסיק גודא דרצועתא. שאל לרב חונה ולרב קטינא ושרון ליה. אפסיק זמן תיניינות ושרון ליה דלא מן אולפן. רבי בא בריה דרבי חייה בר בא. רבי חייה בשם רבי יוחנן. הלכה. זה שהוא תופר צריך שיהא משייר מלמעלן ומלמטן כדי שלא יקרע. ומחי ליה על מוחא. אם הלכה למה לא יקרע. ואם לא יקרע למה הלכה. הלכה למשה מסיני שיהו כותבין בעורות וכותבין בדיו ומסרגלין בקנה וכורכין בשיער וטולין במטלית ודובקין בדבק ותופרין בגידין. וכשהוא תופר יהא תופר כתפר הזה. וצריך שיהא משייר בין שיטה לשיטה [כ]מלוא שיטה. בין תיבה לתיבה כמלוא אות. בין אות לאות כל שהוא. בין דף לדף מלא גודל. עשה סוף הדף שוה לתחילתו פסל. צריך ליתן ריוח בספר מלמעלן שתי אצבעות ומלמטן שלוש. רבי אומר. בתורה מלמעלן שלש ומלמטן טפח. וצריך שיהא משייר בין ספר לספר כמלוא ארבע שיטין. ובנביא שלשנים עשר שלש. וצריך שיהא גומר באמצע הדף ומתחיל באמצעיתו. ובנביא גומר בסופו ומתחיל בראשו. ובנביא שלשנים עשר אסור. אין עושין יריעה פחותה משלשה דפין ולא יותר על שמונה. הדא דאת אמר. בתחילה. אבל בסוף אפילו כל שהוא. ובקלפים לא נתנו חכמים שיעור. וצריך שיהא כותב על הגויל במקום השיער ועל הקלף במקום נחושתו. אם שינה פסל. לא יהא כותב חציו על העור וחציו על הקלף. אבל כותב הוא חציו על עור בהמה טהורה וחציו על עור חיה טהורה. אין כותבין אלא על עור בהמה טהורה. מה טעם. למען תהיה תורת יי בפיך. ממה שאתה נותן בפיך. והא תני. כותבין על גבי עור נבילות וטריפות. מינא דאת נותן בפיך. ועושין עמוד לספר בסופו לתורה מיכן ומיכן. לפיכך גוללין הספר לתחילתו. והתורה לאמצעיתה. רבי שמואל רבי זעורה בשם רב חייה בר יוסף. אפילו שתי יריעות. רבי זעורה שמואל בר שילת בשם כהנה. ובלבד מקום התפר. רבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן. ספר שאין עליו מפה הופכו על הכתב כדי שלא יתבזה הכתב. כל האותות הכפולים באלף בית כותב את הראשונים בתחילת התיבה ובאמצע התיבה. ואת האחרונים בסופה. ואם שינה פסל. משם רבי מתיה בן חרש אמרו. מנצפ״ך הלכה למשה מסיני. מהו מנצפ״ך. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק. מה שהתקינו לך הצופים. מאן אינון אילין צופין. מעשה ביום סגריר שלא נכנסו חכמים לבית הוועד ונכנסו התינוקות. אמרין. איתון נעביד בית וועדא דלא ייבטל. אמרין. מהו דין דכתיב מ״ם מ״ם נו״ן נו״ן צד״י צד״י פ״ה פ״ה כ״ף כ״ף. ממאמר למאמר. מנאמן לנאמן. מצדיק לצדיק. מפה לפה. מכף ידו שלהקדוש ברוך הוא לכף ידו שלמשה. וסיימו אותן חכמים ועמדו כולן בני אדם גדולים. אמרון. רבי ליעזר ורבי יהושע הוון מינהון. רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא ורבי סימון תריהון אמרין. תורת הראשונים לא היה לא ה״א שלהם ולא מ״ם שלהן סתום. הא סמ״ך סתום. רבי סימון ורבי שמואל בר נחמן תריהון אמרין. אנשי ירושלם היו כותבין. ירושלים ירושלימה. ולא היו מקפידין. ודכותה צפון צפונה. תימן תימנה. שלשה עשר דבר שינו חכמים לתלמי המלך. כתבו לו. אלהים ברא בראשית. אעשה אדם בצלם ובדמות. זכר ונקוביו בראם. ויכל בשישי וישבות בשביעי. הבה ארדה. ותצחק שרה בקרוביה לאמר. כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס. ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושאי בני אדם. ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובכל הארצות שלשים שנה וארבע מאות שנה. ואת הארנבת את צעירת הרגלים. אמו שלתלמי המלך ארנבתא הוות שמה. לא חמד אחד מהם נשאתי. אשר חלק יי אלהיך אותם להאיר לכל העמים תחת כל השמים. אשר לא צויתי לאומות לעבדם. כל האותות הכתובים עם השם מלפניו הרי אילו חול ונמחקין. כגון ליי ביי מיי כיי שיי. שכן מצאנו בציץ שהוא מובדל ממנו. קודש למ״ד מלמטן והשם מלמעלן. כל האותות הכתובים עם השם מאחוריו הרי אילו קודש ואינן נמחקין. כגון אלהינו אלהיכם. אילו שמות שאינן נמחקין. הכותב את השם בארבע אותיות. ביו״ד ובה״א. באל״ף ובדל״ת. אל אלהים אלהיך אלהי אלהינו אלהיכם שדי צבאות אהיה אשר אהיה. כתב אל״ף דל״ת מיי. אל״ף ה״א מאהיה. שי״ן דל״ת משדי. צד״י בי״ת מצבאות. הרי אילו נמחקין ומוחק את טפילותיהם. לאלהים מוחק את למ״ד. ליי מוחק את למד. כתב יוד ה״א מארבע אותיות. אל״ף למד מאלהים אינו נמחק. כללו שלדבר. כל שכיוצא בו שם מתקיים במקום אחר אינו נמחק. תני. רבי יוסי אומר. שלבית חגירה כותבנים אומנים היו בירושלם. היו מוחקין צבאות. שכן הוא שם חול במקום אחר. ופקדו שרי צבאות בראש העם. כל השמות הכתובים באבינו אברהם קודש חוץ מאחד שהוא חול. ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי. ויש אומרים. אף הוא קודש. שאילולי אלהים כבר התעו אותי. כל השמות הכתובים במיכה אף על פי שהן כתובין ביו״ד ובה״א הרי אילו חול חוץ מאחד שהוא קודש. כל ימי היות בית האלהים בשילה. כל השמות הכתובים בנבות אף על פי שהן כתובים באל״ף למד הרי אילו קודש. ברך נבות אלהים ומלך. אבל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד מלך מלכים מרומם וגדול ונורא ועליון אדיר צדיק ישר חסיד תמים גיבור הרי אילו חול. אילו שמות שאינן נחלקין. עמיאל עמישדי צוריאל צורישדי גמליאל פדהצור פדהאל אינן נחלקין. אילו שמות שהן נחלקין. בית אל בית און וחרה אף וחרה אפי פוטי פרע צפנת פענח. הללו י׳ה. רב ושמואל. חד אמר הללו י׳ה. וחורנה אמר הללויה. מאן דאמר הללו י׳ה. נחלק ואינו נמחק. מאן דאמר הללויה. נמחק ואינו נחלק. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רב. שמעית מן חביבי. אם יתן לי אדם ספר תילים שלרבי מאיר מוחק אני את כל הללו יה שבו. שלא נתכוון לקדשו. הוי דו אמר הללויה. מיליהון דרבנן פליגין. דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. בעשרה לשונות שלשבח נאמר ספר תילים. באישור בניצוח בניגון בשיר במזמור בהשכל ברינה [בתודה] בתפילה בברכה. המאושר שבכולן הללו י׳ה. שהשם והשבח כלולין בו. רבי זעורה בעא קומי רבי אבהו. מה נעני. אמר ליה הכא (כיפה) [בפה] קומך. רבי יונה עני הכן והכן. רבי לעזר עני הכין והכין. דתני. שמע ולא ענה יצא. ענה ולא שמע לא יצא. רב בשם רבי אבא בר חנה. ואית דאמרין. רבי אבא בר חנה בשם רב. והוא שענה ראשי פרקים. רבי זעורה בעי. היי לין אינון ראשי פרקים. הללויה הללו עבדי י׳י הללו את שם י׳י. בעון קומי רבי חייה בר בא. מניין אם שמע ולא ענה יצא. אמר לון. ממה דאנן חמיי רבנן רברבייא קיימין בציבורא ואילין אמרין ברוך הבא. ואילין אמרין. בשם י׳י. ואילו ואילו יוצאין ידי חובתן. תני רבי הושעיה. עונה הוא אדם אמן אף על פי שלא אכל. אינו אומר. ברוך שאכלנו. אלא אם כן אכל. תני. אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה. בן עזאי אומר. העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומין. קטופה. תיקטף נשמתו. ארוכה. יאריך ימים בטובה. אי זו היא אמן יתומה. אמר רב חונה. ההן דחב למברכה והוא עני ולא ידע מה הוא עני. תני. גוי שבירך את השם עונין אחריו. בשם. אין עונין אחריו אמן. אמר רבי תנחומה. אם בירכך גוי ענה אחריו אמן. דכתיב ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע בירבי ישמעאל ובירכו. אמר ליה. כבר מילתך אמירא. אחד פגע בו וקיללו. אמר ליה. כבר מילתך אמירה. אמרון ליה תלמידוי. רבי. היך מה דאמרת להן אמרת להן. אמר לון. ולא כן כתיב. אורריך ארור ומברכיך ברוך.