תלמוד ירושלמי מגילה פרק א הלכה י

משנה: אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות. אין בין כהן ששימש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה: הלכה: תני. כהן משיח מביא פר. אין המרובה בגדים מביא פר. ודלא כרבי מאיר. דרבי מאיר אמר. המרובה בגדים מביא פר. מה טעמיה דרבי מאיר. משיח. מה תלמוד לומר כהן. לרבות את המרובה [בגדים]. מה טעמון דרבנן. משיח. יכול זה המלך. תלמוד לומר כהן. אי כהן יכול אף מרובה בגדים. תלמוד לומר משיח. או יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה. תלמוד לומר משיח. שאין על גביו משיח. מחלפה שיטתון דרבנן. הכא כתיב משיח והכא כתיב משיח. הכא אינון אמרין. לרבות מרובה בגדים. והכא אינון אמרין. להוציא את המרובה בגדים. אמר רבי אילא. כל מדרש ומדרש בעניינו. תמן כל הפרשה אמורה באהרן. לאי זה דבר נאמר כהן. לרבות את המרובה בגדים. ברם הכא אין הפרשה אמורה באהרן. אילו נאמר משיח ולא נאמר כהן. הייתי אומר. [לעולם על העלם דבר מביא פר ועל שגגת מעשה מביא שעיר. הוי צורך הוא שיאמר כהן. או אלו נאמר כהן ולא נאמר משיח. היתי אומר.] זה המלך. אין תאמר. כבר קדמה פרשת המלך. הייתי אומר. על העלם דבר מביא פר ועל שגגת מעשה מביא שעיר. הוי צורך הוא שיאמר משיח וצורך הוא שיאמר כהן. אמר רבי יוחנן עבר והביא עשירית האיפה שלו כשר. מתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע לו פסול. מה. מייחדין ליה עימיה. אמר רבי חגי. משה. דינון מייחדין ליה עימיה דו קטיל ליה. אותו. אחד מושחין ואין מושחין שנים. אמר רבי יוחנן. מפני איבה. עבר זה ושימש זה. הראשון כל מצות כהונה עליו. השיני אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. אמר רבי יוחנן. עבר ועבד עבודתו כשירה. עבודתו משל מי. נישמעינה מן הדא. מעשה בבן אילם מציפורין שאירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים ונכנס בן אילם ושימש תחתיו בכהונה גדולה. ואמר למלך כשיצא. אדוני המלך. פר ושעיר של יום משלי הן קריבים או משלכהן גדול. וידע המלך מה שאלו. אמר לו. בן אילם. לא דייך אלא ששימשתה שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם דייך. וידע בן אילם שהוסע מכהונה גדולה. מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם מלך ערבי [ערב יום כפורים עם חשכה] ונתזה צינורה שלרוק מפיו על בגדיו וטימאתו ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה. וראת אימן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד. שבעה בנים היו לקמחית וכולהם שימשו בכהונה גדולה. שלחו חכמים ואמרו לה. מה מעשים טובים יש בידך. אמרה להן. יבוא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואימרת חלוקי מימיי. אמרון. כל קמחיא קמח וקימחא דקימחית סולת. וקרון עלה כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. יכול יהא משוח מלחמה מביא עשירית האיפה [שלו. תלמוד לומר תחתיו מבניו. את שבנו עובד תחתיו מביא עשירית האיפה] שלו. יצא משוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו. ומניין למשוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו. תלמוד לומר ילבשם הכהן תחתיו מבניו. את שהוא בא אל אוהל מועד לשרת בקודש בנו עובד תחתיו. יצא משוח מלחמה שאינו בא אל אהל מועד לשרת בקודש [אין בנו עובד תחתיו]. מניין שהוא מתמנה כהן גדול. [שנאמר] פינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים יי עמו. רבי יוסה כד דהוה בעי למקנתרה לרבי אלעזר בירבי יוסי הוה אמר ליה. לפנים עמו. לפנים עמו. בימי זמרי מיחה ובימי פילגש בגבעה לא מיחה. מניין שהוא נשאל בשמונה. ר׳ בא רבי חייה בשם רבי חייה בשם רבי יוחנן. ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו. מה תלמוד לומר אחריו. אלא לגדולה שלאחריו. מניין שהוא עובד בשמונה. רבי אימי בשם רבי יוחנן. ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו. מה תלמוד לומר אחריו. אלא לגדולה שלאחריו. אמר ליה רבי יונה. עמך הייתי. לא אמר עובד. אלא נשאל. במה הוא נשאל. אייתי רב הושעיה מתניתא דבר קפרא מן דרומה ותנא. וחכמים אומרים. אינו כשר לא בשמונה של כהן גדול ולא בארבעה של כהן הדיוט. אמר רבי בא. בדין היה שיהא עובד בארבעה. ולמה אינו עובד. שלא יהו אומרין. ראינו כהן גדול פעמים עובד בארבעה פעמים שהוא עובד בשמונה. אמר רבי יונה. ולא מבפנים הוא עובד ולא מבחוץ הוא נשאל. וטועים בין דבר מבפנים לבחוץ. וכי רבי טרפון אביהן שלכל ישראל לא טעה בין תקיעת הקהל לתקיעת קרבן. דתני ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות. תמימים ולא בעלי מומין. דברי רבי עקיבה. אמר לו רבי טרפון. אקפח את בניי אם לא ראיתי את שמעון אחי אימא חיגר באחת מרגליו עומד בעזרה חצוצרתו בידו ותוקע. אמר לו רבי עקיבה. שמא לא ראיתו אלא בשעת הקהל. ואני אומר. בשעת הקרבן. אמר לו רבי טרפון. אקפח את בניי שלא היטיתה ימין ושמאל. אני שראיתי את המעשה ושכחתי. ואתה דורש ומסכים על השמועה. הא כל הפורש ממך כפורש מחייו. וכפר הכהן אשר ימשח אותו. מה תלמוד לומר. לפי שכל הפרשה אמורה באהרן. אין לי אלא אהרן עצמו. מניין לרבות כהן אחר. תלמוד לומר. אשר ימשח אותו. אין לי אלא משוח בשמן המשחה. המרובה בגדים מניין. תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו. מניין לרבות כהן המתמנה. תלמוד לומר וכפר הכהן. במה הוא מתמנה. רבנן דקיסרין בשם רבי חייה בר יוסף. בפה. אמר רבי זעורה. הדא אמרה שממנין זקינים בפה. אמר רבי חייא בר אדא. מתניתא אמרה כן. חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין.