תלמוד ירושלמי מגילה פרק א הלכה יא

משנה: אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים. זה הכלל כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה. וכל שאינו לא נידר ולא נידב אינו קרב בבמה: הלכה: [אין בין במה גדולה לבמה קטנה כו׳]. רבי יוחנן עבד תלת שנין ופלג דלא נחת לבית וועדא מן צערא. בסופא חמא רבי אלעזר בחילמיה. למחר סיני נחת ומחדת לכון מילה. עאל ואמר קומיהון. מאיכן קשט הקושט הזה שתהא עבודה בבכורות. מן הדין קרייה. כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים וגו׳. וכתוב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים וגו׳. קודם לכן מה היו עושין. ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמודות אשר אתה בבית. מהו החמודות. שהיה משמש בכהונה גדולה. אמר רבי לוי. שבר יי מטה רשעים. אילו הבכורות שהקריבו לעגל תחילה. הכל קרב בבמה. בהמה וחיה ועופות גדולים וקטנים זכרים ונקיבות תמימין [אבל לא] (ו)בעלי מומין. טהורים אבל לא טמאים. הכל קרב עולה ואינן טעונין הפשט וניתוח. וגוים בזמן הזה רשאין לעשות כן. זכרים ונקיבות מניין. רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינה. ואת הפרות העלו עלה ליי. תמימים [אבל לא] (ו)בעלי מומין מניין. אמר רבי יסא. פשט רבי לעזר לחברייא. מכל החי מכל בשר. שיהו שלימים באיבריהן מירטים. פשט רבי לעזר. כל צפור כל כנף. פרט למירטים. טהורים אבל לא טמאים מניין. רבי אבא בריה דרבי פפי רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי. הגה נח תורה מתוך תורה. אמר. כבר נאמר לי כירק עשב נתתי לכם את כל. לאיזה דבר ריבה הכתוב בטהורין. לקרבנות. וגוים בזמן הזה רשאין לעשות כן. רבי בא בשם רב יהודה. אסור לישראל לסייעו ואסור להיעשות לו שליח. אנטונינוס שאל לרבי. מהו לבנות מזבח. אמר ליה. בניהו וגנוז אבניו. מהו לעשות לו קטורת. אמר ליה. חסר בה אחת מסממניה. לא כן תני. לא תעשו לכם. לכם אין אתם עושין [אבל] עושין הם אחרים לכם. אמר רבי חנניה. בגין רבי רומנוס דשלחיה רבי יעבדיניה ליה. אית מילין אמרין דאתגייר (אנטולינוס) [אנטונינוס]. אית מילין אמרין דלא איתגייר (אנטולינוס) [אנטונינוס]. ראו אותו יוצא במנעל פחות ביום הכיפורים. מה את שמע מינה. שכן אפילו יריאי שמים יוצאין בכך. (אנטולינוס) [אנטונינוס] אמר לרבי. מייכלתי את מן ליויתן לעלמא דאתי. אמר ליה. אין. אמר ליה. מן אימר פיסחא לא אייכלתני ומן ליויתן את מייכל לי. אמר ליה. מה נעביד לך ובאימר פיסחא כתיב כל ערל לא יאכל בו. כיון דשמע כן אזל וגזר. אתא לגביה. אמר ליה. רבי. חמי גזורתי. אמר ליה. בדידי לא איסתכלית מן יומוי אלא בדידך. ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש. שלא הביט במילתו מימיו. ולמה נקרא נחום איש קודש הקדשים. שלא הביט בצורת מטבע מימיו. הדא אמרה דאיתגייר (אנטולינוס) [אנטונינוס]. מיליהון דרבנן אמרין. (לא) נתגייר (אנטולינוס) [אנטונינוס]. דאמר רבי חזקיה רבי אבהו בשם רבי לעזר. אם באין הן גירי צדק לעתיד לבוא (אנטולינוס) [אנטונינוס] בא בראשם. רבי לעזר ורבי יוסי בן חנינה. רבי לעזר אמר. שלמים הקריבו בני נח. רבי יוסי בן חנינה אמר. עולות הקריבו בני נח. התיב רבי לעזר לרבי יוסי בן חנינה. והכתיב והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן. מה עבד לה רבי יוסי בן חנינה. מן שמיניהון. התיב רבי לעזר לרבי יוסי בן חנינה. והא כתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו׳. מה עבד לה רבי יוסי בן חנינה. שלימין בגופן בלא הפשט ובלא ניתוח. התיב רבי לעזר לרבי יוסי בן חנינה. [והכתיב ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים. מה עבד לה רבי יוסי בר חנינא.] כמאן דאמר. לאחר מתן תורה בא יתרו. רבי חונה אמר. איתפלגון יהודה בירבי ורבי ינאי. חד אמר. קודם מתן תורה בא יתרו. וחורנה אמר. לאחר מתן תורה בא יתרו. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. נישמעינה מן הדא. וישמע יתרו כהן מדין חותן משה. מה שמע. חזקיה אמר. קריעת ים סוף שמע. רבי יהושע אמר. קריעת ים סוף שמע. [רבי לוי אמר. מלחמת עמלק שמע.] יהודה בירבי אמר. מתן תורה שמע. הוי דו אמר. לאחר מתן תורה בא יתרו. רבי בא ורבי חייה בשם רבי יוחנן. ודא מסייעה לרבי יוסי בן חנינה. עורי צפון ובואי תימן. עורי צפון זה העולה שנשחטת בצפון. מהו עורי. דבר שהיה ישן ונתעורר. ובואי תימן. אילו שלמים שהן נשחטין בדרום. מהו בואי. דבר שהיה שלחידוש. מה עבד לה רבי יוסי בר חנינה. לכשיתעוררו הגליות שהן נתונות בצפון ויבואו ויבנו בית המקדש שהוא נתון בדרום. רבי אבא בריה דרבי פפי רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי. אוף דין קרייה מסייע לרבי יוסי בן חנינה. זאת תורת העולה היא העולה. שהיו בני נח מקריבין. כד הוא אתי גבי שלמים אמר. זאת תורת זבח השלמים. אשר הקריב אין כתוב כאן אלא אשר יקריב. מיכן ולהבא. פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין איכן הן נשרפין. על גבי הקבר. מן מה דתנינן אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים. כיני מתניתא. אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים בלבד. ודלא כרבי יודה. דרבי יודה אמר. חטאת פסח ליחיד בבמה גדולה. אין חטאת פסח ליחיד בבמה קטנה. תני. אמר רבי יהודה. כל מה שהציבור מקריב באוהל מועד שבמדבר הוא מקריב באוהל מועד שבגלגל. מה בין אוהל מועד שבמדבר לאוהל מועד שבגלגל. אוהל מועד שבמדבר לא היה לו היתר במה. אהל מועד שבגלגל היה לו היתר במה. ובמתו בראש גגו ואין מקריב עליה אלא עולה ושלמים בלבד. וחכמים אומרים. כל מה שהציבור והיחיד מקריבין באוהל מועד שבמדבר מקריבין באוהל מועד שבגלגל. מה טעמא דרבי יודה. לא תעשו בגלגל ככל אשר אנחנו עושים פה היום. מה תעשו שם. דבר שהוא בא לידי ישרות. ואי זו זו. זו עולה ושלמים. מה טעמון דרבנן. במקום איש הישר בעיניו יעשה. לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום. ומה תעשו שם. דבר שהוא בא לידי ישרות. ואי זו זו. זו עולה ושלמים. רבי יהודה אומר. היחיד הוזהר והיחיד הותר. הוזהר ובמתו בראש גגו והותר לעולה ושלמים. רבנן אמרי. אף הציבור והיחיד הוזהרו. ציבור הותר מכללו. יחיד לן באיסורו. תני בשם רבי שמעון. הציבור אינו מביא אלא מה שקבע עליו הכתוב. סבר רבי שמעון. משנקבע מעשר שיני עוד לא פסק. מה ביניהון. רבי בא בר ממל אמר. פר העלם דבר ביניהון. רבי יוסה אומר. נדבת הציבור ביניהון. תני. אחד האיש ואחד האשה. אמר רבי יוחנן. לית כאן אשה. איש כתוב בפרשה. תני. אף הנזירות. אמר רבי יוחנן. לית כאן נזירות. נזירות חובה היא. תני. אף הנסכים. אמר רבי יוסה בירבי בון. מאן תנא נסכים דלא כרבי. דתני. רבי אומר. אומר אני. אף משנכנסו ישראל לארץ אין נסכים קריבין אלא מבפנים. מה טעם. בקודש הסך נסך שכר ליי. אין כתוב בלא תעשה אלא מבפנים. מניין מבחוץ. נישמעינה מן הדא. מניין לשוחט לפסח וליחיד ולבמת יחיד ולבמת ציבור בשעת איסור במה שהוא עובר בלא תעשה. תלמוד לומר לא תוכל לזבוח את הפסח באחת. ענוש כרת ואת אמר הכין. רבי שמעון בן לקיש אמר. בשוחט משש שעות ולמעלן שלא לשמו בשעת היתר במה. ולמה הוא אומר בשעת איסור במה. בשעת איסור במתו. ולמה לי שלא לשמו. שלא תאמר. שלמים הן והן כשירין. ועוד מן הדא. יכול אם שחטו משש שעות ולמעלן יהא כשר. מה אית לך משש שעות (ולמעלן יהא כשר) [ולמטן יהא פסול]. לא. שלא לשמו. אמר רבי יוסה. הדא אמרה. שלמים הבאין מחמת פסח כשירים בבמה. עולה הבאה מחמת אשם. על דעתיה דרבי לעזר מהו שתהא כשירה בבמה. נישמעינה מן הדא. זה הכלל כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה. וכל שאינו לא נידר ולא נידב אינו קרב בבמה. אמר רבי יוסי בן חנינה. אין הבמה ניתרת אלא בנביא. מה טעם. השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה. כי אם במקום וגו׳. ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות. אמר רבי שמלאי. דבירא אמר ליה. ובדברך עשיתי. ובדיבורך עשיתי.