תלמוד ירושלמי מגילה פרק ד הלכה ב

משנה: ובראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה. אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן ואין מפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. הלכה: רב חונה אמר. שלשה קרויות שבתורה לא יפחתו מעשרה פסוקים. חזקיה אמר. כנגד עשרת הדיברות. [והא תנינן. ביום הראשון בראשית ויהי רקיע. והא לית בהון אלא תמנייא. רבי אידי אומר. איתפלגון כהנא ואסי. חד אמר. חוזר. וחורנא אמר. חותך. מן דמר. חוזר. חוזר שני פסוקים. ומן דמר. חותך. ויהי ערב ויהי בקר פסוק בפני עצמו. והא תנינן. בשני יהי רקיע ויקוו המים. מאן דאמר. חוזר. חוזר שני פסוקים. ומן דמר. חותך. אפילו חותך אין בו. התיב רבי פליפי בר פרוטה קומי רבי יונה. הרי פרשת עמלק. אמר ליה. שנייא היא. שהיא סדורה של יום.] התיב רבי לעזר בר מרום. והא תאני. המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים. ויהיו עשרים ושלשה. תלתא עשרה ותלתא עשרה וחד שלשה.