תלמוד ירושלמי מכות פרק א הלכה ד

משנה: אין העדים זוממים נהרגין עד שיגמר הדין שהרי הצדוקין אומרים עד שייהרג שנאמר נפש תחת נפש. אמרו להן חכמים והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים. אם כן למה נאמר נפש תחת נפש. יכול משקבלו עדותן ייהרגו תלמוד לומר נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שייגמר הדין: הלכה: אין העדים הזוממין. אמר רבי זעירה. הדא אמרה. עד זומם אינו נפסל בבית דין אלא מעצמו הוא נפסל. פתר לה בהתרייה. ותני כן. אמר רבי יוסי. במה דברים אמורים. בשתי כיתי עידיות ובשתי התריות. אבל בעדות אחת ובהתרייה אחת כל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. מהו כל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. היו עומדין ומעידין עליו בעשרה בניסן שגנב את השור באחד בניסן וטבח ומכר בחמשה בניסן והוזמו באחד עשר בניסן. כל עדות שהעידו מב׳ בניסן עד חמשה בניסן למפרע הרי אילו פסולין. אמר רבי בא בר ממל. תיפתר במעידין עליו בכרך אחד ולית שמע מינה כלום. ותני כן. היו הן הראשונים והן האחרונים. הוזמו בראשונה אין בכך כלום. בשנייה הרי היא לו עדות אחת. בשלישית הרי היא לו כשתי עדיות. והיכי. אמ במעידין עליו בכרך אחד לית שמע מינה כלום. לא אתייא אלא על ידי עדיות סגין. אמר רבי זעירא. הדא אמרה. עד זומם אינו נפסל בבית דין אלא מעצמו הוא נפסל.