תלמוד ירושלמי מכות פרק ב הלכה ו

משנה: לאיכן גולין לערי מקלט. לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען שנאמר את שלש הערים תתנו מעבר לירדן וגו׳. עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות שנאמר שש ערי מקלט תהיינה. עד שיהיו ששתן קולטות כאחת: ומכוונות להן דרכים מזו לזו שנאמר תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך. ומוסרין להן שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו. רבי מאיר אומר אף הוא מדבר על ידי עצמו שנאמר וזה דבר הרוצח: רבי יוסי בי רבי יהודה אומר בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותו משם. מי שנתחייב מיתה הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו ושנתחיב גלות מחזירין אותו למקומו שנאמר והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו. אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד שעבר ממשיחתו. רבי יהודה אומר אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח. לפיכך אימותיהן של כהנים מספקות להן מחייה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהן שימותו. נגמר דינו ומת כהן גדול הרי זה אינו גולה. אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומינו אחר תחתיו ולאחר מיכן נגמר דינו חוזר במיתתו של שני: נגמר דינו בלא כהן גדול ההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג אינו יוצא משם לעולם. ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפילו ישראל צריכין לו ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם שנאמר שמה. שם תהא דירתו ושם תהא מיתתו ושם תהא קבורתו כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט. רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם. רבי עקיבה אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם אין חייבין עליו. אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה בתוך התחום הכל הולך אחר הנוף. הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה. ובן לוי גולה מעיר לעיר: כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני. אמרו לו אף על פי כן יקבל מהן שנאמר וזה דבר הרצח. הלכה: לאיכן גולין כול׳. שלש עיירות הפריש משה בעבר הירדן. ומשבאו לארץ הפרישו עוד שלש. אילו ואילו לא היו קולטות עד שכיבישו וחיליקו. כיון שכיבשו וחילקו נתחייבה הארץ בשמיטין וביובילות והיו אילו ואילו קולטות. שלש ערים שהפרישו בארץ ישראל היו מכוונות כנגד שלש ערים שהפריש משה בעבר הירדן כשתי שורות שלכרם. את חברון ביהודה כנגד בצר במדבר. ואת שכם בהר אפרים כנגד ראמות בגלעד. את קדש בגליל כנגד גולן בבשן. עד שלא הפרישו שכם בהר אפרים לא היתה קולטת. הפרישו קרית יערים תחתיה עד שכיבשו את שכם. עד שלא הפרישו קדש בגליל לא היתה קולטת. הפריש גמלה תחתיה עד שכיבשו את קדש. ושלשת. שיהו משולשות. כדי שתהא מחברון ליהודה כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש. נפלה אחת מהן בונין אותה מאותו השבט. ומניין אף בשאר כל השבטים. תלמוד לומר שש. שיהו מכוונות וקולטות כראשונות. הערים הלילו אין בונין אותם לא כרכים גדולים ולא עיירות קטנות אלא בינוניות. אין בונין אותה אלא על השוק. אם אין שם שוק עושין לשם שוק. אין בונין אותם אלא על המים. אם אין שם מים מביאין לשם מים. נתמעטו דיוריהן מביאין אחרים תחתיהן. אם אין שם אוכלוסין מביאין לשם כהנים לויים וישראלים. אין עושין בתוכן לא בית הבד ולא בית הבצירה. דברי רבי נחמיה. וחכמים מתירין. אין מפשילין בתוכן חבלים. ואין עושין בתוכן כלי זכוכית בשביל להרגיל את הרגל לשם. רבי יוחנן שלח לרבנין דתמן. תרתין מילין אתון אמרין בשם רב ולית אינון כן. אתון אמרין בשם רב. יפת תואר לא התירו בה אלא בעילה ראשונה בלבד. ואני אומר. לא בעילה ראשונה ולא בעילה אחרונה אלא לאחר כל המעשים. ואחר כן תבוא אליה ובעלתה. אחר כל המעשים. ואתון אמרין בשם רב. סבור היה יואב שקרנות המזבח קולטות ואינו קולט אלא גגו. של שילו קולט. ושלבית העולמים אינו קולט. ואני אומר. לא מזבח קולט ולא גגו קולט לא של שילו קולט ולא שלבית העולמים קולט. אין לך קולט אלא שש ערי מקלט בלבד. ואיפשר יואב דכתיב ביה תחכמוני ראש השלישי היה טועה בדבר זה. אמר רבי תנחומא. לסנהדרין ברח. כהדא דתני. הרוגי בית דין נכסיהן ליורשין. הרוגי מלכות נכסיהן למלכות. אמר יואב. מוטב שאיהרג בבית דין ויירשוני בניי ואל יהרגיני המלך ויירשיני. כד שמע שלמה כן אמר. לממונו אני צריך. מיד והסירותי דמי חנם. אין ממונו חנם. וישלח ביד בניהו ויפגע בו וימיתיהו ויקברוהו בביתו במדבר. וכי מדבר היה ביתו. אלא ללמדך שכיון שמת יואב שר צבא ישראל נעשו ישראל כמדבר. אין תימר. שהיה בוזז ובונה להן דימוסיות ומרחצאות. שבח. ואין תימר. שהיה בוזז ומאכיל חכמים ותלמידיהם. שבח שבחים. ומניין שהיתה סנהדרין גדולה אצל המזבח. ולא תעלה במעלות על מזבחי. ומה כתיב תמן. ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. [נגמר דינו ומת כהן גדול הרי זה אינו גולה.] תני רבי ליעזר בן יעקב אומר. מקלט מקלט כתוב בפרשת דרכים. כדי שיהא הרוצח רואה את הכתוב והולך. אמר רבי אבון. כמין יד היתה מראה להן את הדרך. אמר רבי פינחס. טוב וישר. למה הוא טוב. שהוא ישר. ולמה הוא ישר. שהוא טוב. על כן יורה חטאים בדרך. שמורה דרך תשובה. שאלו לחכמה. חוטא מהו עונשו. אמרה להם. חטאים תרדף רעה. שאלו לנבואה. חוטא מהו עונשו. אמרה להן. הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לקודשא בריך הוא. חוטא מהו עונשו. אמר להן. יעשה תשובה ויתכפר לו. היינו דכתיב. על כן יורה חטאים בדרך. יורה לחטאים דרך לעשות תשובה. כתיב כצפור לנוד כדרור לעוף כן איש נודד ממקומו. [נגמר דינו בלא כהן גדול]. ות מר אכן. תיפתר שהיה עת ועונה. כיי דמר רבי יוסי בן חלפתא. עתים הן לתפילה. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא. רבון העולמים. בשעה שאני מתפלל אליך תהא עת רצון. דכתיב ואני תפילתי לך יי עת רצון. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. כל מקום שנאמר דיבור חידוש מקרא [יש] שם. והכתיב וידבר אלהים (כול׳ גרשה) [אל נח ואל בניו אתו לאמר. מה חידוש מקרא יש שם. חידש בו אבר מן החי. והא כתיב ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר. מה חידוש מקרא יש שם חידש בו את המילה. והא כתיב דבר שלח יי ביעקב וג׳ מה חידוש מקרא יש שם חידש בו את ה{מי}לה. והא כתיב וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני יי. מה חידוש מקרא יש שם חידש בו קידוש השם. והא כתיב וידבר יהוה אל יהושע לאמר. מה חידוש מקרא יש שם. און תימר שש ערי מקלט. כבר נתנו למשה מסיני. אלא אף הוא נאמר לו דבר שלא נאמר למשה ונס אל אחת מהערים האלה ועמד פתח וג׳ ונתנו לו מקום וישב עמם.] מהו וישב עמם. רבנין דקיסרין בשם רבי שילה. שאם היה תלמיד חכם עושין לו בית וועד. [כשם שהעיר קולטת כך היה תחומה קולט.] שלש ערים הפריש משה בעבר הירדן. משבאו לארץ הפרישו עוד שלש. ולעתיד לבוא מפרישין עוד שלש. שנאמר שלש שלש שלש. הרי ט׳. אבא שאול אומר. שלש. שלש שלשלש שלש הרי ט׳. ועוד הרי י״ב. רבי נהוראי אומר. שלש שלש שלש הרי ט׳. ועוד הרי י״ב. על השלש הרי ט״ו. כתוב שש ערי מקלט תהיינה לכם. שיהו ששתן קולטות כאחת. ות מר אכן. ותייא כיי דמר רבי שמואל [בר יינא] בשם רבי אחא. חמשה דברים חסר מקדש אחרון ממקדש ראשון. דכתיב עלו ההר והבאתם עץ וגו׳ עד ואכבדה. ואכבד כתוב חסר ה״א. אילו ה׳ דברים שחסר מקדש אחרון ממקדש ראשון. ואילו הן. אש. ארון. אורים ותומים. שמן המשחה ורוח הקודש. [אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום.] אמר [רבי] אביי. תלמיד חכם צריך לפרסם את עצמו. היך בר נש דחכם חדא מיכלה ואזיל לאתר ואינון מייקרין ליה כד הוא חכם תרין מיכלה צריך לומר לון חדא מיכלא אנא חכים. רב הונא אמר. אומר בשפה רפה והימין פשוטה לקבל. מה טעמא דרבי יודה. כי יחם לבבו. אמר רבי אבהו. וחוזר במיתתו שלשלישי. אמר רבי אבהו. צרכו לדבר שולחין ומביאין אותו משם. אמר רבי יוסי. מתניתין לא אמרה כן. אלא אפילו ישראל צריכין לו. אפילו שר צבא כיואב בן צרויה אין יוצא משם לעולם. שנאמר שמה. שם תהא דירתו כול׳.