תלמוד ירושלמי מעשר שני פרק ד הלכה א

משנה: המוליך פירות מעשר שיני ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר פודיהו כשער מקומו. המביא פירות מן הגורן לעיר כדי יין מן הגת לעיר השבח לשני ויציאה מביתו. פודין מעשר שיני כשער הזול כמו שהחנוני לוקח לא כמות שהוא מוכר כמות שהשולחני פורט לא כמות שהוא מצרף. אין פודין מעשר שיני אכסרה את שדמיו ידועין נפדה על פי אחד ואת שאין דמיו ידועין נפדה על פי שלשה. כגון היין שקיסס ופירות שהרקיבו ומעות שהחליאו. הלכה: המוליך פירות מעשר שיני כו׳. אמר רבי יונה לא אמרו אלא המוליך הא כתחילה אסור. ובפירות מעשר שיני אבל בפירות שהן טבולין למעשר שיני אפילו לכתחילה מותר. כהדא רבי הוה ליה פירין הכא ופירין בבותניין והוה קבע מעשרא דהכא תמן ומפרק לון בשערה דתמן. תני בין ביוקר והוזלו בין בזול והוקרו. ניחא ביוקר והוזלו. בזול והוקירו. שנייא היא שהוא יכול להערים עליו ולפוטרו מן החומש. תני אבא (בר) חילפיי בר קרייא אמר במה דברים אמורים בודאי אבל בדמאי בין ביוקר והוזלו בין בזול והוקרו מוכרו בזול. למה משום שנראה להימכר בזול או משום שאינו יכול להחזירו למקומו. מה נפק מביניהון. הרי הוקירו מקומו. אין תימר משום שאינו יכול להחזירו למקומו הרי הוקירו. אין תימר משום שנראה להימכר בזול אפילו כן נראה להימכר בזול. כהדא רבי חייה בר ווא הוה ברומי וחמתין מפרקין אילין ניקלוסיא דהכא תמן כשערה דהכא. אמר מאן דהורי לון חילפיי בר קירויא אורי לון. תני משתכר הוא אדם עד שקל. משתכר הוא אדם עד רביעית. היך עבדא דינרא הכא בתרין אלפין ובארבאל בתרין אלפין ולקן והוא בעי מיתן חמשים ריבוא ומיסוק. דיהב ליה הכא בתרין אלפין ובארבלין בתרין ולקן. תני אין פודין מעשר שיני לשם שיני אלא לשם חולין. רבי שאול בעי הגע עצמך שהיו הכל יודעין בו שהוא שיני. אפילו כן. תני אין פודין מעשר שיני אלא במין על מינו. דלא כן מה נן אמרין פודין מן החיטין על השעורין ומן השעורין על החטין לכן צריכה. אפילו מן האגרו על השמתית. ומן השמתית על האגרו. אמר רבי חנניה רבי היה לוקח קישואין בכורות למלכות וקובע מעשר שיני שלהן על כל עוקץ ועוקץ. ראה אותן כילו הן חתוכות. רבי יוחנן בעי שלימות ואת אמרת חתיכות. אמר רבי יונה ויאות אילו שנים שהיו שותפין בקישות אחת לזה חלק אחד ולזה שני חלקים. שמא הוא אומר לו טול חלקך ואני חלקי. אלא על ידי זה ועל ידי זה נמכר ביוקר. והכא על ידי זה ועל ידי זה נמכר ביוקר. כהדא רבי שמעון בר רבי הוה מפקיד על אילין דרומיא דהוון מזלזלין בה. נסתון בר קפרא וקרטטא קומוי אמר ליה טב הוא כלום. עד כדון מילה מקרטטה ולא טבא מילה מקרטטה וטבה. רבי יהושע בן לוי אמר אין פודין מעשר שיני אלא עד שלשים וששה בשווי. ואמר רבי חזקיה זה שהוא מחלל לא יהא מחלל על חצי פרוטה שלא יהא כמחלל על אסימון. אלא עד שוה פרוטה. אמר רבי אימי כמה עלל קומי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש ואינון אמרי פוק ואישלם כהדין תנייה פודין מעשר שיני בשער הזול ולא בשער היוקר כמות שחנוני לוקח לא כמות שהוא מוכר. כמות שהשולחני פורט לא כמות שהוא מצרף. עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט. אפילו כן כמות שהחנווני לוקח לא כמות שהוא מוכר. כמות שהשולחני פורט לא כמות שהוא מצרף. רבי נחמן בר יעקב מחוי חותל לנגרא ומפרק על פומיה. רבי ינאי מחוי רובע חטין לחיטוניא ומפרק על פומיה. רבי סימון חווי פירין לרבי חלקיה. אמר ליה. בשוויהן. אמר ליה. כן. אמר רבי חלקיה בשם רבי סימון. אין פודין מעשר שיני על פי השוטין. רבי פינחס חווי פירין לגרוסה. אמר ליה. בשוייהן. אמר ליה. הכין אמר רבי חלקיה בשם רבי סימון אין פודין על פי השוטין. אמר רבי שמי כמה בר נש בעי בטהרה טהורה בתקופת תמוז בתר בלני מסיק לזורייה ומיתייה פריטין ומיפרקיניה. אמר רבי ירמיה כמה בר נש בעי בערובתא בפתי רמשא מנשייא קלען ומעביר עליהן ומיתי פריטין ומפרקינה. אמר רבי יודן בר גדיא רבי יעקב בר בון מניחן עליו עד שיכמושו ופודה אותן מוצאי שבת מיד. רבי מנא הוה ליה משח ואחתיה לעכו. אמר ליה רבי חייה בר אדא אין ההוא מישחך דבית מעקה קיים הא ענתך דניפרקיניה דלא טב שיתא מני. אמר רבי יוחנן פודין מעשר שיני על פי שלשה לקוחות ואפילו אחד מהן גוי. אפילו אחד מהן בעל. רבי יונה בעי שניהם גוים לא שניהן בעלים לא אחד גוי ואחד בעל לא. אלא לצדדין איתאמרת.